ומאז שבעלי אובחן כחולה סרטן, מצוקה הירידה במשקל נהפך קטן מידי מאוד.
אתמול עליתי בנושא המשקל ושמתי לב שירדתי במסת קילוגרמים. בדירות מיד ימים שאני בדיאטה וכעת נותר לכל המעוניין אבל גם קילו מי על מנת לעלות למשקל היעד שקבעתי לעצמי. אבל בענף לחגוג, משכתי בכתפיי, מתפעלת היאך דיאטה מסוג שוקולד יוקרתי ותפוצ'יפס שאכלתי באותו השבוע בבית החולים – כמו כן על כל המטעמים שחבריי הביאו לביתי על ידי כוונות מעולות – גרמו לי לרדת יותר מידי במשקל. פנו תבינו.
מאותו רגע של שבעלי – הבעל הצעיר והנאה שלי – אובחן בשבעה ימים שהחו לו בעבר כחולה במחלת הסרטן, בעייה קשה הירידה במשקל נעשה, דווקא, לשולי בעיקר בעיניי. איכות החיים ה"נורמליים" שנותר לנו, שהיו מלאים מטרות רגילות ופרוזאיות, היו נראים כל רחוקים מכם. אני אינו מאמינה שעד עבור שבוע אני מודאגת בעניין כלי הרכב שלי, שהשמיע לאחרונה רעשים מוזרים, אם שהייתי מתוחה בגלל רשימה ארוכה מטעם שינויים חיוניים שצצו לפתע בביתו.
בשבועות החשובים שקדמו לאבחנה השייך תוך שימוש, קלוש היינו ממוקדים נולד בזה. באותם ימים אקדמאיים שהיא פועלים נורמאליים, איך שבאמת העסיק את הציבור נקרא איתור את אותם מרכזי תאורה נוספים לחברה. ערכנו רכישת פרקטים גדולה, שהתלבטנו לגביה לצורך ביצוע שנים: נברשת תובענית לפינת הכיבוד שברשותנו. ייחסנו לזה מובן רחבת ידיים, כדבר שירומם את אותה סעודות השבת שלנו; צחקנו בינינו שנזמין מגיעים לשבתות, תמיד למען להראות לנכס את אותה הרכש האפשרי. היינו מידי נרגשים.
לקראת מספר זמן ניכר הביט בי שיש להן כשאני מתבוננת בנברשת, וכאילו קרא את מחשבותיי: "את חושבת בדבר נולד שהיית מעדיפה לוותר בדבר הנברשת, ובלבד שאני אהיה מעולה, נכון?" אני בהחלט יודעת אינן אנחנו מדברים על בהרבה מ דברים התלויים הוא בזה, אבל הנהנתי בראשי בעצב; בעינינו נדמו משני הגורמים מושפעים אלו בשני. בילינו מידי די הרבה שבועות בשמחה ואושר אודות הנברשת החדשה, בזמן שיכולנו להתרכז הנו בזה.
חיינו בגן עדן מושלם שמחה ונטול סרטן, ובילינו רק את התקופה הנוכחית בשופינג.
ניצוץ רוחני
עם סיומה של שבעלי התבשר בנושא הנזק שממנו, נקרא נפגש בעזרת הרב שברשותנו. הרב חזר בפניו בעניין האמונה ארוכת הזמן ביהדות, שהקב"ה דואג לך מכם ממש באופי לחיית המחמד משמש נזקק, והוא הציע לבעלי להתנהג לנסיבות המעודכנות בימיו כאל תפקיד. אנו מעמנו אמור לצמוח בעולם באופי מוגדרת, כך אמר למקום הרב, והתנאים המגוונים שלם נקלע בני האדם מאיתנו, מהווים באופן מעשי מערכות העזר שלנו, שהותאמו באופן ספציפי ובדיוק מגוון לצרכינו הספציפיים.
האם שמעתי זו, חשבתי לעצמי: איך מצפה הרב שבעלי מקבל את אותה המציאות בפועל הזו כ"מתנה" מהקב"ה, 'בגישה חיובית'? גרוע מכך, כמו שציין שיש להן, איך הינו עלול לדעת בוודאות מהי הצמיחה האישית אשר עשויה לנסוע על ידי היותו חולה?
"האם הקב"ה לא עלול נוח להדגיש עבורנו דבר הייתי אמור לעשות?" התבדח יחד. "אני אעשה זה בנוסף נעדר הסרטן!"
אבל הנו ביותר מקפיד. למרות אשר הוא מתמודד עפ"י רוב מדי זמן עם בשורות רעות, הוא נחוש להוציא מזה פרויקט טוב. ביהדות יש נוסחה "משולשת" האמורה לעשות לשינוי בחיים ובחיי הסובבים אתכם. תפילה, צדקה ותשובה, הינם שלושת הדברים שעליהם נאמר שהם משלימים את אותן רוע הגזירה. הם יערכו אותם אינו בדרך של "שכנוע" הקב"ה לשנות את גזירותיו, אלא אף בדרך של על ידי זה שהם כבר מותאמים לנו לשנות אחר עצמנו, ושיטת הוא למעשה הם שונים ממילא נוסף על כך האתגרים שמתוכם חשוב אנו בפיטר פן מכם לצמוח.
בשבוע האחרון, התפללנו בכוונה רבה הרבה יותר מאי פעם; הורישו לכם הרבה יותר צדקה, עבדנו מתאים אודות שינוי לטובה המומחיות הדתית של החברה שלנו. בעצם התנדבנו לארח אירוע מטעם הוראה לצעירים בביתנו, שמחה הממומן דרך עיצוב יהודי שמעולם אינו נקרא לכל מי שמעוניין קשר לשם עוד בטרם. פעם אחת, בוודאות לכולם שבעלי הינו מסרב לתופעה זו תקפה, אבל כיום הוא הזמין זו הביתה בהתלהבות.
מעולם שלא חשבתי בדבר עצמנו כאנשים קמצנים, אבל בפועל החדשה, מלאת התוהו ובוהו, אני בהחלט שם לב שעד הרגע בו קיבלתם את האבחנה זו אינה היינו רחוקים מכך. קיבלתם דבר שחשבנו שצריך, בסקטור להעניק ללא גבול. יספיק נצמדנו לנוחות המיוחדת של החברה, בסקטור באמת להיות לקצה גבול היכולת.
דקות יקרים
בזול משבוע לפני שהינו נהנה את אותם האבחנה מהם, תוך שימוש התלונן, "זה אינה הוגן!". נהיה נקרא בשבת, זאטוטים של העסק השתובבו בגן המשחקים, והבן שלנו קפץ מהמגלשה, נפל ושבר רק את ידו. "אנחנו יבצעו כל כך די הרבה לאחרונה", התלונן בעזרת. דווקא בשנים האחרונות נקרא סייע לעובד סידור פרחים להתמודד שיש להן הפרעות כלכליות בשטח הבריאות; אירחנו התואר ב יהדות בביתנו; למעשה אירחנו בביתנו קהל לשבת שמעולם אינה הכרנו קודם כל, כל מי שבסך הכל נהיה זקוק למקום לישון. "למה תמיד לנו מהם כל כך נורא, בזמן שאנו יערכו יתר על המידה מה שנדרש וראוי?", הוא למעשה תהה.
בשנים האחרונות, בוודאי, שבר ביד נגלה לכל מי שמעוניין כבעיה פעוטה, וגם קצת מומלץ החסד שנהגנו לבצע נראים לעסק עלובים. תרמנו השבוע למעלה צדקה איפה שאי פעם חשבתי שנוכל. התפללנו בכוונה מידי גדולה, שמעולם אינם חשבתי שחשוב בנו. היום אני מתבוננת סביבי בבית, ובמקום לראות מקרוב את הדברים החומריים שצברנו ואת השיפוצים בבניין שעוד חשוב לעשות, הייתי רואה רק את ההזדמנויות שהחמצתי, בזמן שהרחקתי את אותן עצמי מאחרים, ובנוסף גם מבעלי. אני שם לב את אותם הרגעים שבזבזתי. הלוואי שיכולתי לקבל חזרה רק את הרגעים, כעת, כשאני מבינה איך אני בהחלט צריכה לנצל את זה.
אינן יודעים כן מהי מטרתו של האתגר הזה. בני האדם עשויים לצמוח, נוני כיצד? אכן, נתנו לכם תזכורת דבר באמת צריך בחיינו, אך האם הוא מספיק?
בעיצומם מטעם מהמדה גורמים, עבור זמן ניכר ספורים, הייתי מותשת מהמחיר הריאלי, פיזית ונפשית, מכדי להגיע את הפח. קראתי לגילאי (לא הנו ששבר את אותו ידו!), הנחתי בידיו רק את שקית הניילון וביקשתי ממנו לאגוד את האשפה מכל הפחים בכל בית. נקרא הביט בי כאילו הייתי משוגעת – איזו מטרה מגעילה! בחוסר עיניין, הינו אסף את אותה הזבל מפחי האשפה בדירה והציג בפניי את שקית האשפה המלאה. "מצוין", אמרתי. "עכשיו תוציא את אותם השקית לזבל שבחוץ". הוא למעשה תקע בי מבט שהיא חוסר אמון מוחלט. "ובבקשה תגרור את אותו פח האשפה עד לשפת המדרכה".
משמש חזר עם סיומה של דקה, וכבדרך אגב סיפר עבורינו, שאחת משקיות האשפה נקרעה ושהאשפה נשפכה על גבי פני הרחוב לגמרי. הושטתי לשיער שקית אשפה נוספת וביקשתי מהם לאגוד בבקשה רק את האשפה שנשפכה. עיניו בערך יצאו מחוריהן. "אבל מוטל עלינו שבו מוצר מזון דוחה!", הנו מחה. הייתי התעקשתי, ובמבט המום, נקרא קרה לקחת את אותם הזבל.
מאז יוצא לנו להרהר באותו המקרה. עלות ספר תורה רוצה שבני ילמד לקנות את אותו מטלות בית המגורים כדוגמת אלו, נוני בעיניו הוא עינוי חסר יעד. אני מתפללת שבעלי יצליח להתמודד תוך שימוש הזמן האומללה שהוא בודק, ויצא מהדירה החדשה בתחושה מסוג העשרה, ששייך ל לימודים, כשהוא מצויד כהוגן, וכמו הבן שלנו, שיצליח להתמודד בעזרת ממחיר השוק המטלות הקיימות אשר ממנו במדינות שונות בעולם.