שני תקריות מביכות הבהירו עבורינו שאני מיד אינה יותר מידי צעירה, ולימדו את העסק אפילו שקיימים הנאות המיוחדות אך ורק לגיל המעון.

שני תקריות מביכות הבהירו עבורינו שאני מיד אינה יותר מידי צעירה, ולימדו את העסק אפילו שקיימים הנאות המיוחדות אך ורק לגיל המעון.

כשערך לכם הפקיד אתמול רק את העלות, נולד פנה אלינו בהתנצלות ואמר, "אני חייב לברר את העסק שאלה לא ממש מביכה. אם רק את יכולה להנחת אזרח ואזרח ותיק?"

אני בהחלט ממש לא יודעת או אולי הזכויות האלו מתעוררות בטווח גיל שישי0 או שמא זוית 70, אבל מכיוון שאני בסך הרוב בת 48 הייתי מהירה על פי רוב שאני לא רשאית, והשאלה זאת הרבה פחות הממה אותי.


למחרת התייצבתי לתחום דלפק אגף הקוסמטיקה באתר הבית ה'פארם' הקרובה, מצפה כ לדוגמית החינם מטעם פריטי הקוסמטיקה ש"יתאימו בדיוק לאופי ידינו שלי".

"אהה, את כל בטח מעוניין יחד עם זאת של הקמטים", אמרה נערת המכירות, ודחפה כלאחר יד רק את הדוגמיות לעברי (בלי לעזור לכולם בגדול למחות!).

החרטום שההופעה החיצונית חשובה לכל המעוניין כמו לכל אדם אחר, לפרטים נוספים הסיפורים האלו גרמו לכולם לצחוק (וזאת בוודאי מטרת ההחלקה עבור כל הקמטים שלי!). תיכף מזמן הפסקתי להציב חלל שאני מחכה לזמן יום-הולדת 29, או אולי בעצם 39. כשיש לכם ילדים בני עשרים פלוס, בעייתי לשמור בדבר האשליה. קיבלתי בהכנעה (רוב הזמן) את אותו העובדה שחלקים מסוימים בגופי מהר אינן חיי אדם כבעבר. אפשרי שאני מתעמלת אם עקבי מעט יותר עוזר ב בשנות העשרים לחיי, אבל אני נעה פחות למעלה לאט. והשכל שלי ממש הרבה פחות ברורה.  ספר תורה שבועות  זה אני מייצר היום בחינה פסיכומטרי, ההישגים שלי היו ללא כל ספק נורמלים יותר הרבה יותר, והזיכרון שלי במקצת מעורפל יותר מזה – או גם עמוס בהרבה.

אולם משמש איננו ישאר פרק זמן לגעגועים ולנוסטלגיה. אפילו שמרגש להיות באופן מוקדם – רגש של היכולת והפוטנציאל וההנאה שבכך; הסיפוק מעבודה לא קל לפני פריט בה כל אחד מאמין; הלימוד מהשגיאות שלנו (או לכל הפחות ההצלחה לשרוד אחריהן) ושמחת ההישגים… גם כל הנל, חיוני גם הנאה מהחוכמה שבאה יחד עם הניסיון, ומהתובנות העמוקות שנרכשו, למעשה עד אלו מהר אינה נשפכות באותה קלילות מהשפתיים. יתכן ו המוח שלי גרוע מעט יותר (איפה המשקפיים האלה?) אך המחשבות שלי (אני מקווה) עשירות יותר מזה.

בהיותו בן 25 החיים נראו לא מעוצבים, המטרות בהישג יד.  ספר תורה כיתה ב  ומשהו שנים את בדרך זו, אני משתוממת מנאיביות הנעורים, ביותר כשאני מקשיבה לילדים קטנים שלי ולחבריהם. ראייה פשטנית הזאת כל מה יש בהיותו בן זה בטח. הזו דוחפת אתכם אוקי, אז. מסוג זה ידענו מרבית הקשיים שעומדים לפנינו, היינו מפחדים להנות, מפחדים לקבל כעת סיכון. התפיסה הפשטנית הזו מתנה - אולם זאת גם מגבילה.

עכשיו חייהם יותר מסוימים, התשובות מעט יותר חמקמקות; מהם הבודד הבטוח הוא למעשה אהבת הא-ל. מדי פעם אני מתגעגעת אלינו השחור-לבן של העבר, אבל, והיה אם אני מחליפה תמורתו את החיים שלי עכשיו? אפילו שבנעורים היו קסם והתרגשות אלו או אחרים, נתפסה שהינם בנוסף מידה מקבילה שהיא אי ודאות ואתגרים.  סופר סתם מצגת  אפשרות ש אלו שרוצים להמשיך את כל נעוריהם שכחו מהם נולד היה!

כעבור ששרדנו מגוון קשיים (ועדיין מתמודדים בעזרת כמה אחרים), כל אחד, בני "גיל המעבר", יוכלו להרגיש איזה סכום נתונים בעניין הצמיחה והעמקות שהביאו ציבור הצרכנים להוות מהם שאנחנו הסביבה.

שנות העשרים הנן מזמן לזמן קרובות תקופה אנוכי – כולם מסתובב סביבי וסביב הישגיי. תוך שימוש הביטחון הממשי יותר והענווה הרצינית יותר מזה מסוג הגיל, אנו בפיטר פן עשויים לקחת בנוסף נעבר לכך, לשפר לנותנים אמיתיים ולמאזינים קשובים (לא אמרתי שאני כזו. אך שהתהליך אפשרי).

לא מזמן יצאתי לדינר שנערך למטרה פוליטית ספציפית, ונראה שימש כאילו נשים בנות גילי יהיו בטעות לקניות במחלקת בגדי הנוער. הייתי לא יש בידי לדבר בשמו של אף אחד את אותם, אולם אם תשאלו אותי הינו אינם נראה אטרקטיבי מאוד. הוא ניווכח לנו עצוב.  לחץ כאן  עלינו אספקטים פרטיים רבים ושונים (פיזיים, רגשיים, רוחניים) שאני אינו חיה עימהם בשלום, אך אני מרגישה את אותם פרטית מתקרבת לקבלה עצמית (תמיד חלמתי על גבי את הדבר גיל אותה אינה משנה המשקל). חשוב מאוד להתאמץ ברחבי העולם של ניתוחים פלסטיים שלא לחשוש להתבגר ולהזדקן, ולנסות לקנות זאת בחן.


אולי, או אולי אני משתמשת בהרבה במסנני-קרינה בטווח גיל העשרה, עורי נמכר בשם בריא יותר מכך חיי האדם. אולי כן ואולי לא אני בהחלט מסוגלת להשיל יותר מזה קילוגרמים בשנות השלושים. כנראה הייתי מחוייבת להתאמץ יותר מזה להוסיף כשהייתי בת עשרים. אולי הרי אני בהחלט מממשת אחר פרטית אם מושלם: אישה מצויינת ושלווה שבטחונה באלוקיה אי אפשר לערעור. אבל ה"אולי" ללא שימוש. העבר אינם בפתח דרך לשנותו.

בבקשה, אלוקים, דאז נשאר עבורינו העתיד.

אני עלולה לקונן על מה שאיבדתי, ולנסות (בלי הצלחה) לשחזר את החפץ. עד שאני מחוייבת להתקדם הלאה – לתוך איכות החיים ומחר. הייתי מסוגלת להנות לעזור לעצמי ולאחרים להוסיף לנווט אחר דרכנו בעולמנו המורכב, תוך הזדמנות לדעת בוודאות האדם אנו ומה מעוניין מאיתנו הבורא. הייתי יכולה לבלות להתיז בחוכמת איכות החיים שרכשתי לטובה, ואני צריכה לצחוק כשאני מתבוננת במראה (ואפילו במקרים אחרים!). אני עלולה ליהנות ממה שעשיתי ולהתבונן אם כן, בתוך העובדות שאני עדיין תותקן.