שעינינו בהתפרצויות מכאובים, אנו צריכים תקדימים רבים לזה מסוג האשמת הקורבן, ולמרבה הצער, אנשים כיהודים אפשר לראות בכל זאת יותר מכך כל גבוה

שעינינו בהתפרצויות מכאובים, אנו צריכים תקדימים רבים לזה מסוג האשמת הקורבן, ולמרבה הצער, אנשים כיהודים אפשר לראות בכל זאת יותר מכך כל גבוה

ככל שהתפרצות וירוס הקורונה עומדת והולכת במימדיה ובהיקפה, למרבה הצער בוחרים את כל עצמם הקורבנות מעדיפים להתמודד כמו כן יחד עם הסטיגמה הנוספת שהיא אשמה בנושא "הפשע" שבהיותם פחד לבריאות האחרים.

בתחילה נקרא יצא בסין עצמה, כשאנשים מהעיר ווהאן זכו ליחס הנקרא מצורעים. איננו חלף משך לפני כן התחלנו לקחת דיווחים רבים ושונים לגבי אלימות מילולית וגופנית שהופנתה כלפי כל אדם ממוצא סיני, כמו כן סלידה ממסעדות סיניות וממקומות הקשורים לסין.

בו ברגע שהווירוס התפשט, האפליה בסמוך אינו התבססה לגבי שטח גיאוגרפי. בימינו, "האשמת הקורבן" הופנתה כלפי אתם שאיתרע מזלו להפגין תוים השייך הידבקות בנגיף וכפי שניסחה זאת בדייקנות מדלן סו, פרופסור להיסטוריה וללימודי אסיה ואמריקה באוניברסיטת טקסס שבאוסטין, "חיידקים ווירוסים לא מלעבוד בעניין בסיס גזע".

כל שבוע שהיו לו בעבר, ספר מרווח בניו יורק פרסם תמונה שהיא "עורך דין יהודי" בווסטצ'סטר, בעזרת חיצים המכוונים אל העושים שימוש אשר הוא "הדביק" כשבא במגע בשיתוף כל אדם בתפילות השבת בדירה החדרת וכן בלוויה במדינה נכח.





סידור הבריאות העולמי, המגלה רגישות כלפי האופציה ששייך ל האשמת הקורבן, מקדם בדחיפות קמפיין לעומת תופעה זו הנקרא אמירות בנוסח "אנשים תופסים את כל הווירוס", "מדביקים אחרים" עד "מפיצים את אותן הווירוס", מפני ש שניסוחים כדוגמת אלו מרמזים על הכמות של מסוימת מטעם אשמה והאשמה. במקום בכל זאת, דורש עיצוב הבריאות העולמי שנאמר בגלל אנו "קיבלו" אחר הווירוס.

להאשמת הקורבן יש תקדימים עתיקי יומין. רוברט פולילאב, פרופסור למדעים סוציו-רפואיים בליבם הרפואי מסוג אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, העלות על הכתב מכיוון ש ההיסטוריה מראה אותכם את אותה הלקח האומלל – והאוניברסלי – הבא: "ככל שישנו יותר פאניקה, כך אנו צריכים מעט יותר פיתוי להאשים את אותם האחר".

מאוד מגפות העבר מוכיחות טענה את זה. וליהודים חיוני היכרות פרטית וטרגית שיש להן תופעה יחד עם זאת.

במרכז המאה ה-  חברת תמלול הקלטות , למקרה המגפה השחורה, הידועה אפילו בעודנו "המוות השחור", גבתה את אותה חייה הנקרא רבע מאוכלוסיית אירופה תוך שנים ספורות, מצוי הנוצרים פירוש מצד המוכן. אנטישמיות היתה הרציונל הדתי הנוצרי למען להאשים את אותם היהודים שנראה שימש ששלטו בהתפרצות, הרעילו את אותו בארות המים או אולי למשל שטען תיאורטיקן קונספירציה מימי הביניים, "השתוקקו להשמיד את כל תחום הנצרות, על-ידי הרעלת צפרדעים ועכבישים המעורבבים לתוך שמן וגבינה". בנוגע ליהודים שגם מתו מהמגפה, מבחינתם שלא נקרא הינו כי אם עונש אלוהי מוצדק יותר על גבי חטאיהם וחוסר הקבלה שהם עושים את אותו ישו.


עשרות קהילות יהודיות שוהה את מותן כששימשו מטרות למסעות נקמה על גבי הפשע לכאורה מסוג יצירת מחלה אינו התחשבה בהבדלים יהודים דתיים, פרט לכך שגילתה הרבה פחות קלוש קשיחות כלפי היהודים ששמרו באדיקות על מצוות נטילת ידיים.

במאה ה- 15, התפשטות מחלת העגבת (סיפיליס) מחדש קבלה אישור לרציונל דבר שבשגרה הוא המסביר את אותם שנאת הזרים. כגון שניסחו יחד עם זאת ההיסטוריונים, מהראוי קבוצה לאומית בעולם הגדירה את אותן העגבת כמחלה השייך הלאומים האחרים. הגרמנים האשימו את אותה הצרפתים וקראו למחלה בשם "המחלה הצרפתית". הצרפתים האשימו את אותה האיטלקים, הפולנים האשימו את הרוסים, הפרסים האשימו את אותו הטורקים, המוסלמים האשימו רק את ההינדים, והיפנים האשימו את כל הפורטוגזים. איכשהו, היתה אותם בין הפעמים הנדירות שהיהודים בכללותם איננו נחשבו לעבריינים הראשיים.

נוני בני העם היהודי אינם היו כזה ברי מזל בארצות הברית והיה אם בראשית הדרך המאה העשרים, הואשמו מהגרים יהודים בדרך זו שהביאו את כל השחפת לאמריקה. המחלה זכתה לכינויים "המחלה היהודית" ו"מחלת החייטים" – אף אחד לא המקצועות בני העם היהיודי המפורסמים. שחפת והקשר היהודי שלה גרמו להפקת התדמית השייך בני העם היהיודי כחלשים וחולניים. לרוע המזל, כל מה נעשה בהמשך כסטריאוטיפ גזעני שהצדיק את אותם הגדרת ההגירה היהודית לארה"ב בשנות ה- 20 וכן בשנות ה- 22 וה- 40 השייך המאה ישן, באופן מעשי  שירותי הקלטה ותמלול  היחידה להגירה נודעה מוות בשואה.

"האשמת הקורבן" איננו אך ורק תופעה איננו רציונלית, זאת וגם אכזרית. זוהי מכוונת כלפי שאין להם מפשע שסובלים בנוסף זה. שרי המבי, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת הדרום ועורכת חיבר הזמן הפנוי Psychology of Violence הנקרא חברת ניקיון ואחזקה ה- APA (איגוד הפסיכולוגים האמריקני), שם לב בתופעה ניסיון אנושי מאוד להקל על אודות פחדינו וחששותינו לביטחוננו האינדיבדואלי. "האשמת הקורבנות במזלם לא טובה היא בחלקה ידי למנוע הצטברות מהודאה מכיוון ש פרויקט הגדיר, שלא קיימים להעלותו על הדעת, יהיה מסוגל להימצא לכם – אף או אולי תעשה וכל זה 'כמו שצריך'".

יחד התפשטות וירוס הקורונה, המתרחבת בזמן קצר לכל רחבי הטבע, כל אחד מכם יכול, חלילה, לשדרג למטרה הבאה. למען אנו, למה שלא לא נעשה אשמים בפשע שמחמיר את כל הטרגדיה ועוד מקומות מעט יותר – הפשע מטעם האשמת הקורבן.