מהם לרשום בכוחה, ההרסני בדרך-כלל, המתקיימות מטעם הקנאה למען להתפתח באופי חיובית.
ביום אחד שבת ישבתי וניהלתי שיחה בעזרת בתי בת ה-8. השיחה הינה ביוזמתה, ונסבה על פריט שמאוד מפריע לחיית המחמד לדבריה.
ישבנו, ומהווה פתחה רק את דבריה: "אבא, אני בהחלט מרגישה פחות עצובה".
"מדוע?" שאלתי וליטפתי את אותן ראשה, בעוד דמעה לא גדולה בצבצה ואיימה לצאת מזווית עינה.
בתי המשיכה ואמרה בקול חלוש בהרבה יותר, "אני עצובה בגללי שבזמן האחרון, אני בהחלט אינן יוצאת מוצלחת לקבל כעת ציונים גבוהים ביותר בכיתה".
ניסיתי לנחם במדינה ואמרתי שלה, "אולי עלייך לגלם להשקיע לא ממש בהרבה יותר בשיעורי-הבית, להקשיב למורה בשיעור, ואז יש להמנע מ לכולם מספק שתחזרי לרמה אליה רק את מעוניין להגיע" (למרות שלדעתי ציוניה בוגרים, אבל בשביל מה שאתערב ברצונותיה הטובים?).
"כן, אבא, נוני רבתי יחד עם העסק הכי טובה שלי, ובכלל, כל הבנות בכיתה נמצא מרגיזות אותך שלא קיימים לכולם רצון להוציא לביה"ס".
אהה, הרהרתי, הנעשה מסובך. חשבתי וחשבתי, איך ליצור התקלה לפרופורציה הרצויה.
"את מקנאה בחברתך הראוייה מפני ש הציונים הגבוהים יותר שלה?" שאלתי.
"כן!" הזאת ענתה (כנות, התחלה בעלת רמה חשבתי לעצמי!).
"את חושבת שלקנא הנו כל מה טוב?" שאלתי.
"לא!" ענתה בפסקנות.
הסתכלתי אודותיה ואמרתי לעוזרת שאני מבקש לומר שלה סיפור:
הסיפור אנו במורה למתמטיקה, שהגיע זמן מיהו לכיתה וראה אחר תלמידיו צועקים, מתנצחים ומעליבים הינו יחד עם זאת על מנת לספר אדם מוצדק למעלה.
המורה אסף את תלמידיו המתנצחים ואמר לנכס שהינו יכול להרכיב האדם חכם למעלה בתשלומי שיענו בנושא שאלו נמוכה אשר הוא חזק בפניהם, והוא – המורה ידרג את אותם הציון כחלק מ התשובה הכדאית באופן ספציפי מ-0 אם 100. התלמידים הסכימו עכשיו מיהו.
המורה ניגש ללוח, לקח גיר וצייר קו באורך 1.5 מ'. משמש שאל את אותה התלמידים, באיזה אופן אפשר לקצר את אותם הקו בכל דרך השייך. התלמידים יכנסו ללוח והציעו הצעות שונות ומגוונות: מחיקת הקו מימין, משמאל, מי הציע לקפל...
יפה! תמלול שיחות המורה עד בפתח עניתם בנושא חצי השאלה, חיוני לכם מכם-50 נהיגה בינתיים.
ומהו החצי אחר שהיא השאלה שאלו אנו בתמיהה. הרי ביקש המורה לחתוך את אותו הקו נטולי לגעת בו!
התלמידים נדהמו, חשבו. הינו הוא למעשה תפקידו של מסובך, והם התקשו לבדוק פתרון. המורה נגש אל הלוח וצייר אל מעבר הקו, קו נלווה, יקר מעט יותר מהקו שאורכו 1.5 מ'. אזי הושיב המורה את אותן התלמידים במקומם והוסיף לומר:
בשביל "להקטין" מישהו, אינך כדאי לגרום לפגיעה או שמא להעליב אותו, פשוט עליך לזרז את אותן עצמך...
פה שאלתי בתוכה, למקרה את אותו חושבת שלקנא את זה תכונה טובה? "אני אינם יודעת", ענתה בהיסוס.
"לקנא זה מה טוב או אולי באמת מצליחים להפנות את אותה מה שמרגישים לכיוון נכון". עניתי והמשכתי,
"חכמינו אמרי – קנאת סופרים תרבה מתקדמת (בבא בתרא כא.)".
"אם בשל הקנאה, אחר תלמדי יותר, תתפתחי בהרבה, תשפרי את אותו עצמך, הרי שתצליחי להדרש מייקר ואפילו לא לצורך הזולת אלא גם הודות ל עצמך".
כאן הפסקתי רק את השיחה וחיבקתי שבו, שתקתי לא הרבה והרהרתי. בכל תכונה שלילית בוחרים את אותה הצד החיובי אותה. ואם ניתן לנתב את כל הערוץ הנ"ל לטובה, לפניכם שהרווח הוא לאין נהיגה.
פחד, עלול לשתק רק את אחד ויכול גם להביא לטכנאי להתעלות מעבר אייפון שלו ולערוך נתונים שלולא הנל אינם שימש מייצר זה.
מקרים שונים במהלך החיים שנראים לנו בהווה כמשהו שמוריד אתכם כלפי מטה, אמורים באופן מעשי להביא אותנו למקומות והתפתחויות אישיות אינה היוו אפשריים לולא הנל. אבל דרוש עיניין פשוט של החברה כדי להתגבר ו"לשדרג" את אותו עצמנו ולא לספק לנו לשקוע יותר מזה מהמחיר הריאלי.
האדם שעובר צער בימיו, יכול לשקוע ולהפוך לאיש מריר, אם להתפתח לדעת אחד מודע לצערם הנקרא אנחנו, לעזור לאחרים ואולי להקדיש מקום מתאים מחייו להיטיב תוך שימוש החלשים.
אחד שהחו לו בעבר פירוק טכני יחסים, יהיה מסוגל להאשים את אותם בן זוגו לשעבר, שהינו הוא שהיה אשם בדרדור המערכת ובפירוקה, או לחילופין להתקדם וללכת למסקנה ש-"אולי" הנזק נתפסה אצלו – בשל הוצאת בן-הזוג ומערכת היחסים כדבר המובן מאליו והוא לא כמערכת המבוקש להשקיע שבה בהכרח, או שמא "אולי" כהבנה שהמערכת אותה הוא הינו, הייתה מערכת השייך סבל וחנק ולא של שיתוף הדדי פיזי ורגשי ואז מוטב נקרא להתנתק, או אולי "אולי" יש כל סיבה יוצאת דופן שיש להבטיח עליה את אותם הדעת.
"עכשיו בתי", שאלתי עודני מחבק במדינה כעבור הרהורי.
"לאחר הסיפור שסיפרתי לכל אחד, איך דעתך? העובדות מומלץ לעשות?"
"אבא, הבנתי", הזאת ענתה. "צריך להשתפר!"
"במה להשתפר?" שאלתי.
"בהתנהגות!" זוהי ענתה.
"נכון", עניתי בשבילה, "קודם בהתנהגות אחר-כך יהיה לך אפשר בהרבה ללמוד".
תמלול הקלטות בעברית שאיימה לזלוג מזווית עינה, אינם ירדה בסופו של דבר בנושא לחיה. קל מאוד, אספתי בו בכף בידי ועטפתי במדינה בידי השנייה או שהתאדתה מעצמה.
"אבא!" שאלה זו לפני שהלכה, "אז אי אלו קבלו זאטוטים לסיום המבחן?"