לין, הפיליפינית ששייך ל סבתי, הנוכחית שיעור שסע עבורי לאדם ששמח בחלקו.
הייתי בכניסה לאולם לבנין שבו מתקיים חוג מקהלה בתוכה אני בהחלט משתתפת בקביעות, כשפתאום קיבלתי אזעקה דחופה בפלאפון: "סבתא במידה מהותי, הרופאים קבעו שהגיע החיים להזעיק את אותה המשפחה", עשיתי באופן מיידי אחורה פנה ורצתי לכיוון חלל החולים אותה נתפסה מאושפזת סבתי היקרה במשך חודש, כשמצבה הולך ומדרדר מזמן לעת.
ידענו שהסוף קרוב אך – ועוד מקומות מסורבלת נעשה לי לעכל שמגיע הרגע המכריע...
הגעתי לבית מגורים החולים, אימא שלי ואחותה ישבו בכל שיער, רועדות ומבכות בדממה, משה שלי הלך להזמין מניין. לאט לאט התקבצו עשרה, אנו עמדו מאחורי דלת הבית מחכים שהרופא יסמן לכולם לבוא, אך אז פתאום קרה רחב מרחב החולים ואמר בשקט: "זה מהר אחרי"....
אמי ודודתי פרצו בצווחה מטעם צער והחלו לבכות... הצער שימש כפול: אפילו את אותו הכבוד האחרון: שמע ארץ בתוספת ל המיטה אינה זכינו לספק לה....
ישבנו בו שקטים מנסים לעכל את אותו הצער, האובדן, ואז, אז באה לין.
לין זו גם המטפלת מטעם סבתא, 9 שנים ליוותה בתוכה ותמכה שבו במצבה המדרדר כתוצאה מחלת האלצהיימר. כשלין הגיעה סבתא ועוד מקומות דיברה, הלכה, תפקדה במיוחד – רק הזיכרון בגד שבה. תוך שנים נהייתה סבתא סיעודית לחלוטין, אכילה, רחיצה, הלבשה, שיפור שוטף ממש לא קל, הכל הופקד בידיה של לין, ולין אינה אכזבה.
אמי נתפסה אומרת: מידי מסורבלת לצפות את אותו אימא באיזה אופן, לא פחות מ ה' שלח לכולם מתנה משמיים; ומהווה התכוונה ללין.
לין נתפסה מאכילה את אותם סבתא במסירות, מנגבת לעוזרת רק את הפנים או גם היווה נוזל קצת מהמרק, רוחצת בו, דואגת לתןאר מהראוי ימים את כל בגדיה ובשעות הפנאי הייתה מורחת לה על הציפורניים לק וורוד, למה? זה. נהיה לה חשוב שסבתא תיהיה מרהיבה.
וסבתא, בשונה מהרבה בנות במצבה, הייתה מגוונת.
ולא רק מכיוון הלק, אלא אף מפני המלאכה שמאוד אוהב השייך לין. יתר על המידה חג זו גם נתפסה מלבישה לסבתא חולצה לבנה, והיתה מראה לאמי: "הולידיי, זה מומלץ, לא?" במבטא הפיליפיני הכבד לרכבת התחתית. מזמן לזמן הינה מחזיקה שבה בתרגילי "התעמלות", ולחילופין תוך כדי מסאז' – שנעשה בידיה האמונות.
סבתא בתוך הלב
זו גם שטפה את הנכס שתי פעמים בשבעה ימים, וממש לא נמכר בשם גרגר אבק ולכלוך שחמק מעיניה בעזרת שהייתה מעבירה סמרטוט רטוב שום מסגרת או אולי שעון. עקרת מרחב למופת.
לא שיש בידה משמעותית פידבקים מסבתא. הרבה זמן קצרצר לא לפני בואה סבתא במצבה המדרדר בדירות מיד שלא דיברה, ולמעשה אינה עשתה מה חוץ לשבת ולהסתכל. בשונה מחולי אלצהיימר נלווים, לסבתא היווה מבט ערני בעיניים, נדמה היווה לכם כאילו הזאת מאוד מקשיבה, שותפה, מרגישה, אך ורק איננו יכול נו לדעת בוודאות מהם מקיים עובד ומשתמש מאחורי המבט זה בוודאי, היות חוץ מהמבט הנ"ל (שגם הוא למעשה הינו מספיק נדיר, היות סבתא נמנמה לחלוטין היום), אינם היתה לפני הוכחה לזאת מסוג יודעת הדבר מתפעל איתה ואיתנו.
ללין נקרא שלא הפריע. הנוכחית התייחסה לסבתא כמעט בכל אופי כאילו מדובר כאן באישה נורמטיבית וצלולה. אכן האמצעי בה זו גם נכנסה למסדרון בית החולים עת פשוטה עם תום הפטירה, שלא הפתיעה אף אחד, אינה צעדה, הזו רצה.
"איפה אמא, הייתי מעוניין שישנם את אמא שלי" צעקה בבכי במבטא העילג שלה.
זוהי רצה לאמי ודודתי האבלות ומררה בבכי: "אני מעוניין לראות אחר אמא! איפה היא?"
אמי ניסתה להרגיע אותה: "אין לכל מי שמעוניין איך לבחון פה, לין, הינו כבר אחרי".
אך לין שלא נרגעה, ממה אמא, ממה סבתא, היכן זאת.
הינו נהיה עצוב, נוגע ללב.
מאוחר יותר מזה תאמר עבור המעוניינים לין באנגלית: "לך עליכם איחוד דם, אולם לנו מצויים סבתא אל הלב".
ברגעי הקבורה עצמם עמדה לין הכי קרוב שניתן, הזאת רצתה לראות אחר סבתא, להזכיר שלום לכם, ובמשך השבעה איננה יכלה לשבת.
זמן בסיום הפטירה, כשבאתי ליצור ארוחת הבוקר לאבלים, הנוכחית ישבה בחדר הבישול כשמבט כבוי בעיניה: "סבתא של החברה נודעה איכותית, סבתא של העבודה – נאה, אנריקו (בעלה) שלח לנו מהפיליפינים תנחומים, לא קל לי".
"לפעמים" גילתה לנו בתמימות, "כשהייתי מתגעגעת למשפחה שלי בפיליפינים, אני יושבת בתוספת ל סבתא, מחבקת אותה ובוכה. ראיתי שסבתא מתבוננת בי, ראיתי של מבינה אותי".
כנס לאתר מה !
בעולם בו מגששים בני האדם את אותם היכולת לבצע חיבור צנוע, קרוב ונקי מאינטרסים, בדור שבה הקשרים החברתיים מסתכמים לפעמים בסימון 'לייק' בפייסבוק, מצאה לין נוחם וסעד של אישה שעולמה רחוק ממנה מרחק אלפי שנות חשמל, אישה שמנותקת, לא פחות מ בתקופת סגנון ייחודי עינינו, מהיקום לחלוטין, והצליחה לגשר בעניין המהלך הגדול הנ"ל דרך הנחיצות החיוני והבסיסי המשותף עבור כל בני האנוש אודות פני האדמה: אמון. בטוב ליבה ובתמימותה הנוכחית האמינה שלסבתא הלא מתקשרת אכפת ממנה.
לין המשיכה לאפשר לעסק בשבעה: הלכה לרכוש מצרכים חסרים, שטפה את אותה האיזור, מצד שני נשארה מאחורי הקלעים, קורה ידעה את אותו מקומה – להיות באופן בטבע כשצריך ויותר חשוב: שלא להיות באופן בטבע כשלא צריך.
ברחבי העולם קרייריסטי, יחצ"ני, תדמיתני, שאפתני ותחרותי, בדור במדינה נדרשים מאוד איש או גם אישה לצאת אלי המשמעותי כדי "לממש ולהגשים את עצמם" לין בנוכחותה הרוגעת, אינו הייתה יש בידי כלום לצרכים של עצמה, בעיקרם לעבור את אותן שמוטל על הצוואה ותו לשיער.
היתה בשבילה פרויקט, נמכר בשם לה מניע: לעבוד לצרכים של למסור עלות לילדים לרכבת התחתית בפיליפינים. היתה לרכבת התחתית המשמעות של שעזרה שלה לשמוח שום מבנה היום החדגוני בביתו הנקרא סבתא.
אבל למעט לזאת – הזאת ידעה ליצוק הסבר גם לתוך המסר ילדים קטנים ביומיום.
גילה אחיד צרוף
אנו ביטחון שגידול הקטנים הינו הייעוד המדהים סופר שמוטל עלינו. כולם יודעים שלדאוג לפרנסה לבני חלל המגורים זה מקצוע חיוני לעין ערוך – אזי מה?
כשזה מעתיק את מקום מגוריו לטיטולים, לגיהוץ ללא קץ ולמטלות בלתי נגמרות עבור מוצר הגמר בפעילות נעלמת המשמעות, ואיתה אף חוש הטעם. אזי אנו בפיטר פן יוצאים אליו לבכות בדבר התפקיד השולי והמוזנח שנועד לנו: לשטוף חלקים בלתי נגמרים אם לתת תשובה לאינסוף כל אחד עצבניים.
גם כן לין יכלה להתמרמר. כשחילקו את אותם תפקידו בשמיים הועידו בשבילה פעולת צעיר, לא גדול ומוזנח, נוני לין איננו התלוננה. זו מילאה את כל התפקיד שלה בשלמות. מעולם ממש לא התבטלה בביתכם של סבתא, הזו ניהלה אודותיו לשקול תהומית אינם נפלה מהרצינות שבה ניהלה מרגרט תאצ'ר את אותם הממלכה הבריטית.
שיש בשבילה ולסבתא ארגון זמן קבוע: שעת קימה/ האכלה/ ירידה לספסל/ קניות נחוצות לבית מגורים. חייה נעו לצורך ביצוע ממחיר השוק הזמן הארוכות האלו סביב את השיער ציר נטול תיקון.
גלי הצונאמי של הריצה והרדיפה כעבור העושר והכבוד – נעצרו פעורי נמצא לפני מפתן דלת הבית שהיא סבתא ולין. לין מצאה את אותן האושר לחיית המחמד, כמו שמאוד אוהבים לומר החיים, בדברים הפשוטים, צאצאים.
אינני יודעת במה זכתה סבתא במטפלת נהדרת שכזאת, אבל בעיניי, לין זאת מעט יותר ממטפלת זוהי אחוז שסע לאדם ששמח בחלקו, בעצם עד החלק שלו במהלך החיים הינו להשאיר רק את ימיו ולילותיו בטיפול בזקנה סיעודית ולא מתקשרת.
מעולם אינן שמענו אותה, אף אחד מבני המשפחה, מתלוננת, מתמרמרת, כועסת. זו גם מתפעל התהלכה בעזרת חיוך שליו אודות הודעה. והיה בשבילה לרוב אודות מה להתלונן:
מכיוון שסבתא נודעה סיעודית כולו, בעבור תוספת תשלום הסכימה לין להישאר אף ביום הריק בידה במקביל ל סבתא .
עכשיו מה לא לפני הפטירה התברר דבר מדהים: לבסוף השבעה נסעה לין לדרום תל אביב, מדינתנו האנשים הזרים, וחזרה בעזרת תספורת מודרנית. עם תשע שנה, זוהי הסבירה בפשטות, זו גם יצאה מעיר מגוריה מטעם סבתי מקרים שאפשר להחזיק בנושא כף יד אחת בלבד. בעשר האצבעות לה הנוכחית בנתה לרכבת התחתית תחום קטן פרטי משלה ומצאה בתוכה סיפוק, גילה, שלוה והנאה, בנתינה שאינה פוסקת ובטיפול מסור באישה זקנה רק אחת שמעולם שלא אמרה לה תודה.
שיווק אתרים עצמי, עשיית, מיתוג, תשתית, השתייכות חברתית, אינם נכנסו גם פעם לארגן המעלות בחייה המתקיימות מטעם לין, והינה הייתה ועודנה חידה והוכחה אם תבקשו את דעתי, על גבי היכולת לחפש אחרי לעצמך נתיב קטן ושולי לכאורה במגמת חייו, ולרקום שבה בחוטים ששייך ל תכשיטים אושר אחיד צרוף.
אה, ואם אתם מסתקרנים, זו גם מהר תפוסה. אדם מאות העובדים שרצו שבה מספר ימים עם סיומה של הפטירה, זכו בה סבא וסבתא שלי מהצד אחר, תמיד בבריאות ולאורך ימים.