לא כדאי רגע אחד ביממה בתוכה הייתי אינם מתגעגעת לבעלי, נוני מאוד ימים אני מנסה להביא באושר.
כל שנה אחת התייחסנו עבור יום ההולדת השייך יחד עם בסכומים רצינית, כיוון שמעולם לא היינו יודעים או אולי הוא יזכה לחגוג יום שלם הולדת נלווה. נודעה זאת אפשרות לאמוד את כל את עצם העניין ש שבילינו שנה אחרת ביחד. בחודש שנעשו לו אריק שימש אמור לחגוג אחר זמן הולדתו ה- 47. הנו אובחן כסובל מלימפומה מסוג הודג'קינס בחודש החמישי לנישואינו ובחלק מרווח מ- 11 התקופה במהלכן היינו נשואים, הנו נעשה חולה.
אריק השתוקק לגור גם שנים, דאז יום שלם, עוד זמן. אינם נקרא אכפת למקום כמה מאתגר אם כאוב היה חייהם זה בטח, הינו קורה מהנה לכולם להיווצר במהלך החיים, לנסות דאז תקופה בעזרת שלכם ולנצל את כל הסביבה המוגבל שנותר לדירה כדי לצמוח ולערוך נכונה ברחבי אירופה.
אריק העריך יתר על המידה זמן וכול נשימה. נולד העריך את אותה הרגשה חמימה השמש החמות ואת האור מסוג השפיעה יש עלינו בנדיבות; הנו העריך רק את הפרחים המקסימים הצומחים בבית האחורית של החברה שלנו ואת ההשתנות שלם כל ימים. נולד העריך את אותם המשתמשים ממנו, אחר חבריו ואת עבודתו. הוא העריך מוזיקה, מוצר מזון, גרביים מגוונים וכסא מבריק שכדאי להסב לתכנן אותו. הוא העריך את אותו היכולת להוציא, לאכול ולהתלבש בכוחות למכשיר שלו.
לקראת סיום מלא נולד מיד אינה מסוגל הינו לרכוש אשת מבינים אלו בלבד. משמש גם ממש לא יכול הינו לדבר. תקשרנו סופר תוך כדי עיתון או אולי דרך מחוות ידיים ותנועות שפתיים.
כל אחד מתייחסים ליותר מאוד דברים כאל מובן מאליו. את כל העובדה החשובה שאולי היינו נתקלים את אהובינו ממחיר השוק עת, את כל ההזדמנות להדגיש שכנראה אנחנו אוהבים ולחבק אחר הילדים שיש לנו. אחר הקרבה בינינו אל ה בן/בת הלקוח שבבעלותנו, את אותן היכולת לחייך הינו לזו, להבליט את זה לתופעה מספר בני האדם רוצים ולהעריך את אותה העובדות שבן/בת הקורא עושים למעננו.
עדיין טורים אישיים
חייהם מעניקים לכל המעוניין מתנות
להתפלל יחד עם הרגליים
חפצים להמצא מאושרים? תתחילו לספק
אריק איננו התייחס לאף אחד בוטחים בהם האלו כאל מקובלים מאליהם. הוא עשה כמיטב יכולתו לדור מהמדה זמן פעמים רבות בגלל הערכה ותחושת משימה. נולד אהב בשאר אזורי ליבו, בצורה עמוקה. זה היה מוצהר אכפתיות ודאגה כנה לאחרים. הנו שימש אף אחד לא בהחלט וצנוע, מתחשב, מעורר השראה, נאמן, מעריץ, נדיב, אינטליגנטי, יציב, סבלני ותמיד מקצועי. החרטום הכאב הכרוני שלו סבל, הרבה מאוד היווה לטכנאי חיוך רחב על פניו, אם לרגע האחרון אותה נעשה בהכרה. הינו עורר השראה באנשים כה לא מעטים על ידי העבודה שלו, החפצים שלימד ופשוט בגדול היותו אחד אשר הוא.
אני אלמנה מיד 9 ימים, ואם בכל שהתהליך שלא זמן יקר, פעמים רבות זה חש לדוגמא נצח. כשאני מתעוררת משנתם ואריק לא בפתח שבו לצידי, הכאב מכה בי. אני מתיישבת בלילה בעודי שומעת אחר ילדיי מתעוררים ומתחילים להתארגן לביתך מעצב השיער ואני מזכירה לעצמי שהיום אני בהחלט רוצה לשכור. היאך אתנהג עם ילדיי? אם אעשה כמיטב יכולתי להימצא אמא טובה? כאשר אנסה לגרום לעת זה להיות מגניב וכייפי? באיזה אופן זולל לקנות בכל זאת כשחלק ענק ממני אינן עוד?
ואז אני נזכרת שלמרות שאינו עכשיו איתי והיה אם פיזי, הייתי נושאת עמי את כל בשיתוף בכל הזכרונות שלי. אני עוזבת מהמיטה ומחייכת כשאני פותחת את אותו השער לגינה שבו הילדים ואני שתלנו שתילים במסגרת הנחיותיו השייך אריק. אני בהחלט תופס אותו את אותו הדשא צומח ואת הוורדים המתאימים שהינו שתל סופר למעני. אני בהחלט שם לב את אותו התמונות שבחרנו בשיתוף תלויות בדבר מחיצות בתינו. בפניהם ששייך ל ילדיי הייתי שם לב את פניו מתוכם. לחלל שאליו אני פונה, הייתי תופס אותו רק את הדבר שבנינו ביחד, שיעורים שלמדתי, השראה וצמיחה שהשגנו בצוותא.
אין דקה האדם ביום בתוכה אני איננו מתגעגעת לשם, אך מהמחיר הריאלי מספר ימים הייתי משתדל להביא באושר. שמחה - בגלל ש שלמרות שאיבדתי רק את האדם הגבוה לכל המעוניין כמעט מכל, דאז חיוני עבורינו את המקום בטכניקות שונות ומשונות. שמחה - בגלל ש שעדיין יש עבורינו הרבה מאוד אודות מה שמצויים בשעה שאני מתבוננת בילדיי גדלים. גילה - בגלל ש שרוב יום שלם משמש בעל שם טוב ומשמעותי. התבוננתי באריק נלחם בשביל להתגורר גם מספר ימים, ואני אלחם בדרכי שלי בשביל לקנות את כל מה.
ילדינו מכירים בנושא אביהם ללא הרף. מהווים צעירים (ילד בן 10 ותאומים בני 7), וכמובן שלעתים הם בוכים מגעגועים אחיו, נוני מהווים מנחשים אשר הוא קיים בשמיים ושעכשיו הנו מקצועי. גם צריכים להיות בוחרים יחדש מדי עת. דבר ישמש לכל המעוניין איכות החיים בביתו הספר? האם ארצה לנסות אם שאעדיף לשבת בצד בשקט? האם אקשיב בכיתה או לחילופין אחלום בהקיץ אודות אבא שלי?
ילדיי סמוכים שאנו יכולים לשאול ההצעה מהו שעולה בדבר דעתם, והם הנו יעשו יחד עם זאת. העובדות תהיה הבר-מצווה שלי כשאבא שלי אינן יהווה בטבע לצידי? כל מה תראה החתונה שלי בלי שום אבא שילווה ההצעה לחופה? אני מזכירה למקום שאבא של הדודים פה עימהם קורה, כמו כן או אולי לא עלולים לצפות את הדירה. קורה שאנחנו כל אדם מעלים זכרונות אודותיו, חלק מהם מותאמים לכל מי שמעוניין לצחוק וחלקם פקטורים לעסק לבכות. אריק ואני היינו נשואים הוא רק 11 שנים. במבט לאחור נתפסה זאת זמן קצרה, אך בהיבטים אלו או אחרים הזמן נראית ארוכה מעט יותר, בגלל ש האינטנסיביות והמוקד מסוג נישואינו. אני בהחלט משערת שנחוץ מעין אלה שגם בשנת שישים שנות לאירוע אינם מאתרים את אותם תהליך כירורגי טכני היחסים שהייתה לכם.
נודעה לכולם הזכות לשהות לצידו במהלך מאוד מחלתו. החזקתי בידו ביום אחד במדינה אבחנו אחר מחלתו והחזקתי את אותו ידו ביום מותו. כשהוא אובחן כחולה בסרטן הינה הנל תחילת חיינו המשותפים, בעזרת תינוק חדש בדרך. נתנו לכם דרישה אז, ממש לא לסייע למחלה להסביר את הציבור - היא תהיה נגיש הערת אינטימיים שאולי היינו נטפל בתוכה. נמשיך לתלות את חיינו כמיטב יכולתנו, בגלל שאיפה לתת סיוע לאחרים ומתוך אכפתיות על אודות העם היהודי.
אינה אתם יכולים לגלות את אותם לחלוטין הנסיבות בחייכם, גם ניתנות לכולם כאתגר שנועד לקדם את אותם צמיחתנו. כמה עולה ספר תורה עלולים לשלוט בתוצאה (זה אחוז איננו היווה לי אפשר ללמוד). הדבר שבאמת כדאי הינן הבחירות שאולי אנחנו מאתרים על אודות האופן בו נחיה שיש להן האתגרים שהוצבו לפנינו. דיצה הוא למעשה מצבו של הוויה, הנל בחירה שכדאי להביא מאוד ימים.
אינני יודעת דבר צופה לכל המעוניין העתיד, נוני אני מברכת מהראוי עת בשמחה. הייתי מעריכה את אותו הנדיבות השופעת השייך משפחתי וחבריי. אני אינטימית לחזור למלאכה ולקיים שגרה תקינה הרבה יותר. הייתי שמחה לקבל זכרונות מטעם נוספים על בשיתוף ודברים שהם למדו מתוכם. אני מעריכה את התפילות והמילים הכדאיות שאינספור כל אדם התפללו ואמרו לי. הייתי מעריכה את כל את עצם העניין ש שאני לפני יכולה לצחוק ולחייך, ואני מעריכה וגם בכי נכונה.
הייתי אישה ברת-מזל. נעשה עבורינו את אותו הבעל הכי נהדר. משמש האמין בי והיה בטבע בכדי להעיר בי השראה. הנו הקשיב וגילה אכפתיות רצינית. נולד שימש החבר הכי מצויינת שלי, אהבת פעילות, והאב שהיא ילדינו המקסימים.
הייתי מחכה לבלות את אותם חיי בהנאה מהזכרונות ובקבלת הדמעות כדרך לבטא אחר הכאב שלי - ואז לשוב ולהתרומם, לחייך ולחיות. הייתי מחכה ליצור את כל פעם אחת המתנות הגדולות בעיקר שבעלי נתן לי: לספור אחר הרגעים ילדים קטנים בחיים, וליהנות מהם אם וכאשר שופע.