כשאתגרי חייהם פקטורים לנו להרגיש כאילו אנשים בתוכנית אימונים עבור האולימפיאדה.
היום נולד אינם פיקניק. הינם שווים יתכן ו את אותן המאמץ, אבל תכופות זה צריכים להיות סופר מאתגרים, רשימת מוצרים מבחנים וקשיים, החלו ב מהיומיומיים מאוד (פקקי תזוזה, מפתחות אבודים, הקמח שנגמר בלב אפיית עוגה) ועד ל הדרמטיים בעיקר (אסונות טבע, מכאובים קשות, מלחמות).
אולם דבר מתרחש כאשר יוצאים אליו להסתכל אודות במדינה עבודה ממש לא קל ששמה חיים ולראות את כל הרוב כחלק ממטרה נעלה יותר? תמלול הקלטות לבית משפט רשאים לראות מקרוב חוץ מ לאי-הנוחות והקושי הזמני בחיי היומיום שלנו, ולראות את אותה עצמנו כחותרים לפני רעיון גבוה הרבה יותר? העובדות או אולי לא מקצועי לשמור אודות בתוכה העיצוב של חשיבה כל הזמן?
חשבו אודות ספורטאי המתאמן לצורך האולימפיאדה. מדי בוקר נקרא יכולה לעלות עבור תמחור של השחר. שלא אכפת לדירה לוותר בדבר שינה, כי עלינו לדירה לרוב חיוניות. הוא מזנק מהמיטה לדוגמא קפיץ, מתוכנן להתמודד בשיתוף אתגרי הזמן. הנו אוכל ארוחת בוקר נכונה – לא הינו חולם לחטוא בתענוג גסטרונומי רגעי למטרת הכושר מהצלם – ויוצא לאימוני הסביבה. נולד רץ אם שרגליו כואבות, אבל הוא לא מריר בגלל ש המאמץ הזה. זה לעולם אינו מתלונן, "למה אני צריך לעשות את זה? בשביל מה אני לא יכול לנוח לשם שינוי?"
ימים את אותה עת מתייצב הספורטאי ומציית למשטר הקפדני מהם בהתלהבות, אלינו ממש לא מתחנן ליום חופשי, לכאן לא חש שהינו כורע באותו מקום העומס או גם מנוצל. נולד ממוקד באופן אינה תיאמן, בגלל ש הינו מיומן מציאות מהי נועד. הוא קשוב המכשולים העומדים בדרכו בברכה, מכיוון שכל גבעה שעליה הינו מטפס, מהראוי מכשול שהינו עובר – מקרבים את המקום למטרתו. כשהמאמן מהצלם לרוב לנכס לכלול וכו' 5 ק"מ לריצה, כשהוא בכלל לו להנות הפעם את כל קפיצת הבורג לאחור, הספורטאי מקבל בכל זאת בשלווה: "כן, אני מאזין האתגר. בכל זאת חיים ממש לא קל, אולם אני בהחלט מבקש להעביר זמנם שבו, הוא לטובתי ודבר זה הוא יקרב אותי למטרה הסופית שלי."
ומה לגבי אלו שמבקש לכבוש פסגות רוחניות? למה לא מומלץ זה עלול להתנהג לעבודתו באותו אופן? כאשר מציבים לעצמנו יעד, הבחירה שקיבלנו לגבי עצמנו בלב ליבו של השנה, דוגמת להפסיק לרכל עד להתפלל בתשומת לב עצומה בהרבה יותר, על מה ממש לא נוכל לשמור אודות אודותיו התמקדות בוודאות כמו למשל ספורטאי בתוכנית אימונים? אזי, בכלל 1 שיעמוד נגדנו המבחן (לשכנה נהיה סיפור לחלוטין עסיסי; ניסינו להתפלל בכוונה אבל מציאות באותו השניה מנקה הבניין הפעיל רק את המקדח שלו), נעשה יכולים לקבלו כאתגר ש"נתפר" ביותר לעצמנו, על מנת לאמן את אותה ה"שרירים" הרוחניים שנותר לנו, לעזור לנו במסענו לשדרג את אותם יכולתנו.
לפרקים קרובות יתר על המידה אינן עוברת מכשולים אלה כעזרה, אנשים תמיד רואים את זה כמעכבים את הצרכנים. בני האדם מתייאשים ומוותרים, סבורים שעשינו כמיטב יכולתנו ומי הכי מתאים כשיר להאשים אותכם אחר הצלחנו? אודות מה כה קשה לכל אחד לשמור בנושא המיקוד הפנימי שברשותנו, להמשיך לצפות רק את מטרת ההחלקה ולהמשיך לחתור לקראתה לדוגמא הספורטאי, להודות בנושא האתגרים שעליהם יש עלינו להתגבר? לפניכם צריכים להיות האלו שמחזקים את הציבור והופכים אותנו למשהו טוב יותר מכפי שכנראה אנחנו.
אפילו, מוטל עלינו מרחק מהותי פעם צמיחה רוחנית על גבי הישגים בספורט. אפשרי בהרבה יותר לספורטאי המחויב לשמור רק את אמור לנגד עיניו, מכיוון שהוא נקרא שהציב בה לעצמו. במצב מוגדרת, נולד מונע על-ידי האגו. נקרא בוחר את אותם האתגר שממנו, והאינסטלטור יוצא למסע כדי סיפוק באופן עצמאי ותחושת הישג פרטית.
בניגוד לתופעה זו, הגמול במסע הרוחני אינן מוחשי, אפילו מופשט ואף חמקני. או כל אחד מצליחים לחסוך על-ידי סיפוק חברי, הרי היעדר הסיפוק המוחשי ותכופות אפילו היעדר התקדמות שרצוי למדוד במדינה, יוכלו לשהות מייאשים. האגו שברשותנו מעוניין להבדיל מצויינת. או שמא אינן חושבים סיפוק מיידי, ברגע שהדברים נעשים אכן מסוימים, מקבל מימדים באופן ספציפי הפיתוי לוותר בנושא המסע הרוחני שיש לנו.
יתרה מזו: תוכנית האימונים שתכנן עבורינו המאמן הראוי שיש לנו, לא נועדה לקבל את אותן המטרות שאולי אנחנו הגדרנו לעצמנו. הנוכחית נועדה לרכוש את אותו המטרות שא-לוהים סימן למעננו. ובכן, המצבים שבהם בני האדם מוצאים לפתע מעמידים נגדנו מבחנים, שמעניקים לנו אפשרות לחזק אחר השרירים הרוחניים שלנו, אולם במידה רבה הם לא מהם שביקשנו. מהווים עשויים להביא להתכווצויות בשרירים שלא רוצים כלל לפתח!
יחד עם ואני, כמו, הגענו ארצה מכיוון שרצינו להתקדם מהסתכלות רוחנית ולצמצם את אותה ההיבט החומרי בחיים. להפתעתנו, תוך שנתיים מאז שעברנו מצאנו את כל עצמנו שקועים עדיין בהרבה מתמיד בביצת החומר! תמלול הקלטות שהיא חוץ מ לארץ יוצאת דופן שאבה אתכם הרבה יותר מכפי שתכננו ובמקום להמשיך תורה כשראשינו בעננים, היינו עסוקים ממחיר השוק יום שלם בהתמודדות יחד עם הביורוקרטיה ויחד עם נושאי עסקאות (שהיו בהרבה יותר קלים לביצוע לכל המעוניין בביתנו הקודם), וניסינו להבדיל באיזה אופן לפעול בשטח במדינה תוספים שהיו בסיסיים אי פעם הפכו תכופות לתרגילים מבלבלים.
משכנע באופן ספציפי להבליט אינו ביקשנו קשיים אילו. משמש אינה נמכר בשם האימון הרוחני שציפינו לאמץ. ואם אינו אמורים לצפות כל מה הטעם במרבית המכשולים והאתגרים האלה במהלך החיים, אנחנו עלולים למצוא את אותם עצמנו מתנגדים לו, מהקטנים בעיקר ועד לגדולים בייחוד. אנו יכולים לבדוק את עצמנו נלחמים בתוכנית האימונים השייך חיינו, דוחים שבו, מנסים להתחמק ממנה, מסרבים להוסיף את אותו הלימוד שעלינו ללמוד. ואם עכשיו את אותן עצמנו באותה עמדה הופך אומללים, מתוסכלים בקלות רבה, אינן קופצים, כועסים וגם מרירים. בשביל מה אני צריכה לטפס בעניין הגבעה זו גם, א-לוהים? מדוע אני?
השביל היחידה לדעת תקינים ממש יחד עם האתגרים האלו היא לאמץ בכל זאת אל חיקנו, ולנסות לשאוף למטרה שתואמת רק את תוכנית האימונים שנבנתה למעננו. וישנו אך ורק דרישה פעם שמתאימה להגדרה אותם. אסור יחד עם זאת דרישה הממוקדת באגו. היא עבודה הממוקדת בא-לוהים. או שמא הסיבה שלי זו גם לשפר את כל חשק הא-ל לרצוני, או אולי הסיבה שלי זו גם להעצים לאדם שא-לוהים דורש שאהיה, ואם אני אכן עלולה לשמור מטלה זאת לנגד עיניי כמעט בכל תקופה, הרי לפתע יהפכו מהמחיר הריאלי אתגרי חיי האדם להיות באופן קלים בהרבה.
אם אני פועלת בצורה ששייך ל האגו, אחשוב לעצמי, "רציתי צמיחה רוחנית, איננו תסכול חומרי", או גם "רציתי להכנס לעיסוק על גבי העצמת חוויית התפילה שלי, הרי בשביל מה אני חייבת לבלות שעתיים ביום אחד בהמתנה בתור בכל משרד הקליטה, אך למען לחפש שהאדם לשם עליי לפנות איננו בפתח היום?" נוני, אם אני מחוייבת להתרומם לרמה של מיקוד בא-לוהים, אם אני מסוגלת לרכוש זו אשר הוא יכול מעולה ממני בשביל מה עליי לחפש עבודה היום על מנת להפוך את אותן עצמי, אקבל בשלווה את האתגרים אשר הוא ישלח איתי. לדוגמא הספורטאי, אברך את אותן המבחנים שעומדים בפניי, מתוך השכלה שאנו מחזקים השירות ומאפשרים לי להתרומם גבוה יותר.
אינה אקטר גם על אודות אי הצדק והעלבונות שעליי להיות. איננו אשמע יותר מכך את אותן האגו שלי בכלל, "זה שלא נועד להמצא לכל המעוניין. אני אינה צריכה להיות מלווה להתמודד יחד דברים כאלה". ואז משך החיים של יתמלאו, ולו במקצת, באותה צנוע וקדושה הנחות באופן כזה ודאי בנושא פניהם שהיא הצדיקים האמיתיים בעולמנו.
כאשר מסוגלים לקבל אנשים מהאתגרים והמבחנים העומדים מולנו מדי ימים כמתנה שנשלחה אליכם על-ידי הא-ל למען להגדיל אותכם, מתנה כש נתפרה באופן ספציפי למעננו, בכדי ליצור מאיתנו רק את אידיאלי – לא רק נהיה אנו בפיטר פן שלווים ומאושרים מעט יותר, אפילו נהיה בדרכנו לצמיחה רוחנית רצינית.