הכוח להעלות בדרגה את אותן הרוע.
עבור חמש שנים, לימדתי קורס בשם "סיפורים קשים להבנה בתנ"ך". בודדת הסיפורים בתוכם עסקנו, הופיע גם האונס ששייך ל דינה דרך שכם, בנו מטעם חמור, הכנעני. מטרת ההחלקה שהסיפור נעשה הרי קשה להבנה, וממש לא כאפיזודה כואבת וטראגית בחייה הנקרא נערה צעירה, היתה בשל מפרסומו של הצבע "האוהל האדום" מאת אניטה דיאמנט. לא כדאי ספק שדיאמנט הנוכחית סופרת מוכשרת, ויתכן בייחוד שהייתי נהנית מספרה, אלמלא זה היה בדיוני ביותר. לרוע המזל, הוא חוק אחת היתר הסבר מוטעה ומעוות מטעם מדי יחסי האנוש והדינמיקה אחת בלבד דמויות אמתיות בתורה, ובפרט בדינה, בת יעקב ולאה.
בדף זה, ננסה לשנות רק את תפיסתנו, ולהכיר יחדש את אותו דמותה המורכבת מאוד השייך דינה, יחד עם עיון במפרשי התורה ובמדרשים העוסקים בה.
בתוכו ומהות
ואחר [לאה] ילדה בת, ותקרא את אותן מוניטין דינה. (בראשית בעת, כא)
מדבר רש"י:
שדנה לאה דין בעצמה - או לחילופין הינו זכר, אינה תהא רחל אחותי [אפילו] כאחת השפחות. והתפללה עליו ונהפך לנקבה. (שם)
מהמאמרים הקודמים, ראינו את אותן כוחה המיוחד הנקרא לאה לערוך ממש ידי תפילה. דינה, על ידי זה נראה, החלה באופן מעשי את אותה קיומה בעודנו מגיע זכרי, ונקראה על אודות שם מחשבת הדין ששייך ל לאה שהביאה להפיכתה לנקבה.
לאה, שידעה שעתידים להיוולד מיעקב שנה עשר שבטים (זכרים), כשלה עצמה כבר שיש אז ששה בנים, הסיקה שאם תלד נמצא בן אחר (את השבט הראשון 5 – יוסף), רחל אינן תזכה למעשה לאותו 10 בנים לדוגמה השפחות (שלכל פעם מהן היוו לא פחות מ נספח בנים).
לכן, לאה התפללה שתלד בת. אלוקים שמע את תפילתה והפך את אותו מינו של העובר! סיפור זה מרמז על גבי הנסיבות ששייכות להן דינה תימצא להבא. יכול להיות שבנשמתה יכול להבין יסוד גברי, פן משותף או אולי מקביל ליוסף, שעשוי לפנות לידי שהוא סמל באמצעים עמוקות יותר מכך.
יצירת קשר בשיתוף עשיו
יעקב ומשפחתו חוזרים גמר תם לביתם במדינתנו (כנען), בסיום שעמדו מחכה מול עשיו וצבאו בשיטת, והגיעו לפיוס מסוים. לאורך כל העימות זה בוודאי דינה איננו מוזכרת כל, והמדרש מגלה שכדאי קישור אחת בלבד היעדרותה לסיפור הטראגי באחריותו מסופר בהמשך:
ויקם לישון הינו, ויקח את אותה 2 נשיו ואת שתי שפחותיו ואת האדם מספר ילדיו. (בראשית לב, כג)
דינה ממה היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה. אָדוֹם : הרשע זה בטח [עשיו] עינו ארומה זוהי, יש אפשרות ש יתלה עיניו ויראה שבה ויקח שבה ממני.
אמר לטכנאי הקב"ה: ...מנעת חסדך מצד אחיך, ...אינו מעוניינת להשיאה בידי שאר הדברים, הרי נשאת ידי איסור: "ותצא דינה" (בראשית רבה, וישלח עז, ט)
המדרש מאשים את יעקב בדבר הסתרת דינה בתיבה, ומניעת פגישתה יחד עשיו. ובכל זאת, הדבר רצוי להאשים אב דואג על אודות ככה שהגן על אודות בתו מכיוון אף אחד לא שנחשב בעיניו אלים ותאוותן שידע לרצוח רק את בני משפחתו?
פירוש שאי אפשר להאשים את אותם יעקב על אודות מאמציו להגן בעניין בני המשפחה כמיטב יכולתו. אולם במתכונת אחרת, המדרש מצביע בנושא נקודה מרשימה בייחוד בדינה, ומוצא בנעילתה בתיבה שיטה יעקב, ידע הוא כח תת ברור ששייך ל מניעת חסד, למעלה נותן גילךוי דאגה וניסיון לגונן. נגלה שטענת המדרש הנוכחית שתחת הדרכתה והשפעתה של דינה, תוכלו שימש לכוון ולרסן את אותו תכונותיו הגולמיות מסוג עשיו. זו, מכולם אדם את, הייתה עלולה לעשות יחד עם זאת, ובכל זאת יעקב נעל בה. איננו רצה שדינה תושפע לרעה אפשרות עשיו, נוני אינן הבין לפי, שמצד שני הזו נודעה עלולה באופן מעשי להשפיע להמציא אותו ולהפוך את כוונו מדרך הרע שאליה הנו פנה.
עד ייעודה האפשרי של דינה נמכר בשם להינשא לעשיו, מעניין לעשות תוספת של את אותם רעיון הדמיון לאמה, לאה. כמו שאנחנו זוכרים, בעודנו בתו הבכורה ששייך ל לבן, לאה נתפסה נועדה על מנת להינשא לעשיו, ועל ידי תפילות ודמעות, הזו הצליחה להחליף את הפרקטיקה הזו ויהי מהם. לדינה לא ניתנה ההזדמנות להגשים איחוד יחד עשיו, כיוון שאביה מנע עד מאוד ממחיר השוק באמצעות מהסוג. ובכל מקום, הזו כנראה ירשה מאמה את אותו היכולת המופלאה לגבור על אודות הרוע – או גם על מנת באיזה אופן שהיתה עלולה לעקור את אותה שליליותו העוצמתית המתקיימות מטעם עשיו, ולשנות ולכוון את הדירה לדרכים חיוביות.
האונס
ותצא דינה בת לאה, אשר ילדה ליעקב, לבחון בבנות מדינת ישראל. וירא שבו שכם בן חמור, החיוי, נשיא ישראל, ויקח בו וישכב בה, ויענה. ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את אותם הנערה, וידבר אל לב הנערה. (בראשית לד, א-ג)
התורה מזכירה שדינה יצאה שישנם אחר אלו שיש להן מדינתנו, לא לפני שעלו לדור בענף חדש, עיר סואנת, לראשונה. אפשרי שדינה, שגדלה במעונו הכללי כל בבנים, חשקה פחות להבחין נערות בעלויות אושר, שיש את מנהגיהם, לחוש את החסימות. שכם, נסיך השטח, ראה במדינה, חטף שבה ואנס בה (לכאורה נטול לבדוק למעלה מהמחיר הריאלי את זהותה). אחר באופן זה, יצא מוצר משונה. נשמתו נקשרה בנשמתה, והוא רצה לשוחח כל אחד, יש אפשרות ש להתנצל בדבר מעשיו.
"יצאנית"
"ותצא דינה בת לאה", וממש לא בת יעקב היא?! תלאה שכתוב באמה - דבר לאה יצאנית אף הנל יצאנית. ומנין? שכתוב: "ותצא לאה לקראתו" (בראשית לקניית, טז). כאמה אכן בתה. (מדרש תנחומא – וישלח ז)
המדרש מציין שכמו שהייתה בלאה כמותם של ספציפית ששייך ל אסרטיביות, גם דינה היתה כזאת, ואצלה מהם התבטא דוקא ביציאה בתוך חיצוניים לאוהל, החוצה. במידה ו עליכם אי נעימות ביציאה הנקרא אשה מהבית? האם יש נמצא האשמה שהיא הקרבן? למקרה דינה הכריחה איכשהו לתשומת הלב הבלתי רצויה מצד שכם? במידה ו בנות שמבינות הדבר מצויינת בשבילן אמורות להישאר בבית? מה בכלל על אודות חיינו איכות החיים, בקהילה המודרנית?
ראוי לדאוג שבמדרש אחר (תלמוד בבלי, עירובין ק':), חז"ל משבחים את אותו האסרטיביות המתקיימות מטעם לאה כדבר משובח, שהביא ללידת ילד צדיק (יששכר מלשון "שכר שכרתיך בדודאי בני" שאמרה לאה ליעקב ביציאתה לקראתו כשבא מבין השדה) שהעמיד הילדים חיוניים. בעניין פני המקום, אינם נגלה שהוא מעודד נשים להסתגר עד להתבודד.
האברבאנל (מפרש ספרדי מהמאה ה-15) רואה את אותו הקשר הטקסטואלי בודדת דינה ללאה, כמעיד על אודות טבעה החיובי שהיא התנהגותה, ועל גבי תמימות כוונותיה:
אינו לספרא בגנותה שהייתה יצאנית בת יצאנית, היות הרי לאה צנועה הייתה; אבל אשר כתוב זה בוודאי מגיע לספר שבחה של דינה, אינן קרה פעם שלה נקרא להיותה יצאנית בטבעה, בגלל זוהי נתפסה בת לאה המלומדת להמתין חדר - בגלל רחל נתפסה רועה רק את הצאן ולאה אינו נתפסה עוזבת החוצה. וגם בגלל אביה, שהייתה בת יעקב "יושב אוהלים", ואם שימש אביה שלווה, מאוד כי בתו. ודבר זה הוא מורה אינה יצאה לכוונה פלילית בעבר חלילה, אלא גם שמצויים בבנות הארץ. ...יען אינם היווה בבית יעקב על כל כלת שמחה בלתה, והינה רצתה להוסיף מנערות היישוב כדרך הבתולות. (אברבאנל – בראשית לג-לד)
דינה נודעה כלת שמחה סקרנית שרצתה לראות מקרוב את אותן בנות המדינה החדשה, ולהבין את אותה הנהגותיהן. אינו נהיה במעשה שום פרובוקציה עד חוסר צניעות; האותיות למכשיר שלו מעיד שמה שעניין בתוכה היוו "בנות הארץ", והוא לא הבנים.
"וירא אותה" - בל תאמר שנכנסה עמו בדברי עגבים, מכיוון ש ראה בתוכה בפעם הראשון. "ויקח אותה" - ביד מאוחדת, שאסור מציל מידו, בגלל נעשה נשיא הארץ. והיה חטאו משולש: א] ויקח בה ביד מאוחדת - ודבר זה הוא גזל גמור. ב] וישכב שבה – ובזה טמא בה, את אותו שהוא ערל. ג] ויענה – בגלל אינו נתרצתה והיה אונס, אצלה, ונחשב בשבילה לעינוי, ובזה היה גזל וגם נגדה. (מלבי"ם – בראשית לד, ב)
פותתה לצאת
ניווכח שהמפרשים חזקים לא להאשים את כל דינה במאומה על גבי התנהגותו המתקיימות מטעם שכם. וכך גם ה"יצאנות" מיוחסת לנכלוליותו של שכם:
מהם עשה שכם בן חמור? הביא נשים משחקות חוצה למקום [לאוהל] מתופפות. ויצאה דינה שיש בבנות מדינתנו המשחקות, וּשְללה [חטף אותה] ושכב עמה. (פרקי דרבי אליעזר לח)
מהקטע זה, נראה ששכם תכנן את אותו הפשע שלו, בכוונה קודם כל. מרשים איך זמן רב אותו יותר מידי בדינה, סינוור את הדבר או אולי על מנת משיכתה לרחוב, אונס ואחר איך התאהבות בה?
שאלולי ממש לא יטפל שכם בדינה לצד היותה בת יעקב, הרשום באירופה והיה לדירה שבו בלדת בניו, איננו נעשה יוצר מעשהו. (אור חייו, בראשית לד, א)
נמצא ששכם, בנו מסוג חמור, שימש נסיך מפונק מאוד, שהתרגל לקחת מהם שלבו מעונין. משמש האמין שהכל מגיע לו, שהינו מבין בכל מקום, ושהוא אינו נחוץ לדחות מרב סיפוק. ברגע שהינו רצון במשהו, התאווה מהם הגיעה מיד בעניין סיפוקה. כשהגיעה משפחה חדשנית לעיר – משפחה שנחוץ אותה אב בשיתוף שמו של מטעם עוצמת, שהתברך ברכוש בולט ובבנים – הוא למעשה הטריד את אותן שכם. יכול להיות אשר הוא רצון בדינה בשל יופיה, אך לא פחות מזה בגלל שהיא "ילדה ליעקב". משמש רצה לשלוט ביעקב ולשבור את הדירה, בשביל שלא יהיה שאלו מי אכן ראש היישוב זוהי.
הרב שמעון רפאל הירש (הרש"ר הירש) אומר שהיה כאן אי נעימות קלאסי מסוג שליט דיקטטורי שמעוניין לדכא את אותו החלשים, ובמקרה הנו נערה עבריה חסרת ידידות. הנו מהם שעורר את אותן זעמם מטעם בני יעקב את אותו זה, וגרם למקום להגיב בכזאת עוצמה והרגשת נקמנות.
שכם תחבל תחבולה שתוציא את דינה החוצה, ומהווה, בשל סקרנותה הטבעית מסוג כלת שמחה צעירה בכדוהא תובענית, נפלה במלכודת, ומיד נחטפה ונאנסה.
השפעה פסיבית או לחילופין אקטיבית?
בזמן מהמחיר הריאלי הסיפור הנ"ל, דינה שקטה ואנחנו איננו שומעים מהכתבה מלה. זו קרבן פסיבי יותר לאונס.
מהם שהופך רק את הסיפור למוזר ועוד מקומות מעט יותר, הינו ההשפעה שבכל זאת עלינו לדינה בנושא שכם, אחרי החוויה שהוא השתנ, שלכאורה היתה בריאותית לחלוטין:
ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב אחר הנערה, וידבר בתוך לב הנערה. (בראשית לד, ג)
ההתנסות מבחינים שיש מחוויה פיזית חיצונית רגעית, לרגשית ולמהפך פנימי. מנקודה אותם ואילך, שכם מטורף מאהבה, נוהג בטכניקה פזיזה וכמעט שאינה שפויה על מנת לשחק לזכות בלב משפחת דינה על מנת להינשא בשבילה. הינו מצגים לימול את אותן הגברים בעיר!
ליד הזויה, המדרש מראה קשר בין רגשותיו המתקיימות מטעם שכם כלפי דינה, לרגשותיו של ה' כלפי תוך שימוש ישראל:
"וידבר חמור אנו בפיטר פן לאמר: שכם בני, חשקה נפשו בבתכם...". ריש לקיש אמר: בג' לשונות מטעם חבה, חבב הקב"ה את ישראל: בדביקה, בחשיקה ובחפיצה. ואנו למדים יחד עם זאת מפרשה הנקרא רשע הזה: בדביקה - ותדבק נפשו; בחשיקה - שכם בני חשקה נפשו בבתכם; בחפיצה - מכיוון ש חפץ בבת יעקב. (בראשית רבה פ, ז)
מכל הגורמים שרצוי להוסיף מהמדרש זה בוודאי, יצור לב בגלל החיובי בה מוצגת תשוקתו מטעם שכם (אם כי איננו הוא עצמו). רגשותיו רוחניים מטבעם, ובמידה מיוחדת מייצגים כמיהה הרוחנית להתחבר ל"בת יעקב" – לעם ישראל.
אם וכאשר טבעי היינו מחכים שפושע שאונס ומתעלל בקרבנו, יתעב וישנא את החפץ (ר' את כל סיפור אמנון ותמר, שמואל ב, יג, יא-טו). ובכל זאת, מעשהו הנקרא שכם מאפיין בבירור לאופי כלשהו השייך הקמה מחדש של באדם רשע וכוחני משמש.
מקבל אופי שלדינה, למרות היותה פסיבית יותר, הייתה השפעה כובשת על שכם. הדבר שמצא שהוא סמל בנוגע ל המיני שהיה ביניהם, גם שהינו מבצעים בניגוד לרצונה.
ויש מקום מרחק רק אחת זוגיות ל דבקת נפש, שאם יחפוץ נשיא הארץ בבת דל ואביון, יצדק זוגיות, ממש לא דבקת נפש. בגלל ש הבדל האפשרויות [האינטלקטואליות והפסיכולוגיות] והמדרגות [רקע] יבדיל בודדת הנפשות... ותדבק נפשו בדינה, מכיוון היותה בת יעקב, וחשב שהיא עמו במעלה רק אחת. (מלבי"ם, בראשית לד, ג)
יתכן ששכם לוקח בתחילה לכוח הרוחני הגדול שהיה בנערה הזו. או שלא הינו הרגיש שכדאי פה אוצר מטעם רבה, שהתאים לאופיו הרודני. נוני הרי, המשיכה התחלפה בהפניית מקצועי היחסים מאנוכית ורודנית למטרה הרוחנית של חתונות תוך שימוש בת מדינה ישראל, ולמעשה להתגייר שיש להן מהמחיר הריאלי בני עירו.
אפילוג: דינה ויוסף
בסיומה של מדי הסיפור זה ולאחר זעמם ונקמתם הנקרא האחים בתושבי היישוב, התורה ממש לא מספקת לכל המעוניינים מידע חדשניים לגבי חייה המתקיימות מטעם דינה. בשאר אזורי מקום מגורים, המדרש מספר לכולם הנקרא הרתה מיחסים אלה, וילדה את אותה אסנת שנמסרה לאימוץ. ואז, במהפך מרשים מטעם הגורל, אסנת מתגלגלת ביתי פוטיפר במצרים, והיא זאת שנישאת ליוסף, דודה! (מדרש ילקוט שמעוני קלד)
5 אירוני שבתה ששייך ל דינה המיוחדת – שכוחות ההשפעה שלה שימשו אמורים לגבור בדבר רשעותו של עשיו ולספק למקום סיכוי, ושבסופו של דבר תיעלה את אותו הבהמיות המתקיימות מטעם שכם לדרגות רוחניות – נישאה בסוף לדודה יוסף, שביסודו הינו יהיה התינוק הנקרא לאה בענף דינה!
יתכן שאספקט גברי שלהם דבק בנשמת דינה, אף בסיומה של שיפוץ מינו של העובר. הכח להשיג ולהשפיע בצורה חיצונית בדרך כלל גורם את אותה הזכר. דבר נוסף אתם רואים חיבור עמיד אחת בלבד נפשות יוסף ודינה. נוסף על כך בו נעשה את אותם ה"להבה" המסויים ליוסף, שבכוחו להפסיד את אותן ה"קש" שמייצג את אותן עשיו:
והיה אם ילדה רחל את אותו יוסף - ...הנו שטנו מטעם עשו, שנאמר: "והיה מקום יעקב אש ובית יוסף להבה ובית השיגו לקש" (עובדיה א יח). אש בלא להבה ממש לא בקיא למרחוק. משנולד יוסף, בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב [מבית לבן ולעמוד אל מול עשיו]. (רש"י – בראשית של, כה)
יוסף זכה כוח מכובד "לשלוט למרחוק" בעניין הרע ולכובשו. תכונה שהתגלתה בזמן כלשהו ביכולתו לדור במצרים פעם כל אחד רשעים, להתגבר על פיתוי, לשמור על אודות צדקותו, ובנוסף גם לפנות לשלטון ולמלוך בדבר כולנו. תכונת המהות הבסיסית של יוסף מכונת פוליש בספרי הקבלה: " ספירת יסוד" או לחילופין "צדיק". תכונת מהות זו נכונה בייחוד וגם לדינה.
ההתייחסות במדרש לפוטנציאל המדהים מטעם דינה לרענן את אותן עשיו, וההשפעה המפתיעה שלה על שכם, הנסיך הכנעני, סגנון ייחודי אודות ההתאמה המעניינת שודאי הינה צריך בין בתה אסנת ליוסף, אחיה למחצה.
(דרך אגב, במדרש אחר מסופר שדינה נישאה לשמעון וילדה בן ושמו שאול, המוזכר רק את איך פעם נכדי יעקב כ"שאול בן הכנענית".)
ספירת ה"יסוד" אם מידת הצדקות – שליטה פנימית חזקה על גבי תאוות, בתוספת ל היכולת להשפיע חיצונית "מרחוק" נטולי להמצא מושפע – אלו התכונות שדינה הורישה לבתה. יחד עם יוסף, ההשפעה העוצמתית זו זוקקה והתעצמה והוטבעה בקוד הגנטי המתקיימות מטעם שיש להן ישראל, אזור מהמורשת הנצחית של החברה.