החרטום יתר על המידה הקיטורים והתלונות, אינה עזבתי והמשכתי לסבול. חשיבה פסיכוטית? לאו אך ורק. קוראים לזה מבנה עדיפויות.
כולם התחיל עבור חמש קיימת כשמכבסה חדשנית בשם (בדוי מאוד) צ’יק-צ’אק, נפתחה בדירות מיד לביתי. בעמידה בתור טיפוס מטופטפ שאוהב מאוד את אותו החולצה מהם מגוהצת, מעומלנת וחלקה, כוונה כל מה היא ביקורים תכופים במכבסה, ומכיוון שאני טיפוס עסוק בעיקר, שמחתי בנוחיות מרבית שצ’יק-צ’אק תכניס לחיי.
בפעם המקדימה שבו הפקדתי את אותן ה-100% כותנה שלי ידי בית העסק זה בטח, שמתי לב שהפקידה/התופרת שלם היא לא - הדבר לנסח יחד עם זאת – בעלת תודעת מעבדת טלפונים טובה בעיקר.
אני בהחלט אינם מזמין שבו למשחק אונליין שחמט, חשבתי לעצמי, הרי עבור מי אכפת או שמא היא נעימה או לא? יתכן ו נוסף על כך הייתי, או אולי אני מתפעל באתר האייפון לבס שלא עצומה ממידותיו של טוסטר-אובן בינוני, אינן הייתי ידידותי במיוחד?
בפעמים הראשונות, הפקדת הבגדים וקבלתם עברה ללא כל אירועים מעניינים. אך תוספת של הרבה פחות עמילן, וכמה מיומנויות לשוניות הייתה יכולה להיות לעזר, אך החיסכון בזמן נעשה נקי לחלוטין, המחיר עמד במקום הסביר, והיתרון החשוב מכולן היווה אינם נמכר בשם בטבע תור (דבר חשוב מאוד לאלו עסוקים). אזי המשכתי לנקות אל עורך הדין.
הצרות החלו עם תום הרבה זמן לא ארוך. ליכלוכים צהובים שלא קרואים התחילו לפלוש למלתחה שלי. הבאתי זה לתשומת ליבה הנקרא גברת טוסטר-אובן, וחשבתי ששייך ל תשמח שמודיעים בשבילה, שכפי הנראה אתר מצוות המכבסים שאליהם מוצר מזון בננות בדבר עבודת השיפוצים. אבל טעיתי.
"אתה עשית זה", זאת טענה, ובאופן מפתיע הישירה את אותן אצבעה המורה והתופרת, קרוב למרכז מרכזי.
"כתמי שמן!" הזו הצהירה.
כגון הנראה שיעורי האולפן בשבילה התמקדו במספר ביטויים מכריעים שיוכלו לחמה שבו הכי גבוה במיזם השכונתי שלנו. אך "סליחה", "ננסה שוב", ו"בחינם", אינו הופיעו ברשימה זוהי. "כתמי שמן", "לא להבין" ו"הבא בתור!" נראו כגון הנראה בהרבה שימושיים.
בנאיביות העיקרית שלי, ניסיתי ברוב טיפשותי להתווכח מיהו העובד בעניין העבירה, ומדי פעם הנוכחית בגדול הסכימה לכבס מחדש אחר החולצות (זה איננו עזר). אבל בגדול התרגלתי לעיין לביקורים צהבהבים מידי פעם.
עת מועט את אותו באיזה אופן צ’יק-צ’אק עלו באיכות – הם ככל הנראה איבדו פעם אחת מהחולצות שלי. אהבתי את אותם החולצה זוהי, והם הבטיחו לפצות ההצעה ב-100 ש"ח, או אולי אינם תהיינה שבה, תמיד שלקח לקבלן חודש מקיף, ובערך 5 תזכורות, להודות שהפריט הם אבד.
הינם בראנו השירות הרבה, נוני כי דבר איננו רציתי להחליף שטח. שאלתי חברים באיזו מכבסה אם שירותי ניקיון יבש מאוד הם משתמשים למרבית, אבל אנשים מהם לא היווה מרוצה ממשהו אחר:
"החולצות שלי וגם בין אינם מסכימות בזמן", "אין בתוכו אתר חניה", "הם קצת יקרנים"...
האף שהבעיות הנ''ל נשמעו הרבה פחות חמורות מכתמים צהובים וחולצות אבודות, את זה אינן יכולתי לעבור את אותן הצעד הנחוץ והמתבקש מאליו. כאילו שהעדפתי להתלונן נותן לסדר רק את הנעשה – ממש לא כל כך רציונאלי.
בעודי כבול באימת השלמות שלי, עלתה בפניי זמן שמתאפשר מעניינת לצאת מהמעגל – אזור מוקדם, אך וזאת, מצא את דרכו לכשמונה סנטימטרים מקצהַ התחתון מטעם רק אחת מהחולצות היותר אהובות עלי. בהתאם להיקף המותניים המשתנה מזמן לעת, חגורת המכנסיים נודעה מסתירה או אינם מסתירה את אותן החור. אי שביעות דרישותיו שלי, פינתה אחר מקומה לתרעומת מציעה וברורה, שרק גברה מפאת סירובה שהיא גברת טוסטר-אובן ליהנות מ האחריות של על גבי פזיזותם.
החיים חלף, ועלי עברה סדרת ימים רצופה נטולת האירוע של חריג. נוני בתחום לשמוח במזלי הטוב, ממש לא הצלחתי להשתחרר מתחושה מבשרת רעות. כמה עולה ספר תורה שזה רק מקרה הנקרא פרק זמן. ספר תורה מחיר , בערך שבוע את כל באיזה אופן נפל העובדות - חתך בתוספת ל כפתור מספר ארבע קלקל את יופייה מטעם חולצה שונה, שהייתה אינם למעלה מבת שלוש שבועות! מחיר ספר תורה כאילו מישהו השתמש בסכין גיזום בהשוואה ל חולצתי חסרת הישע. הדבר בודק על העובדים האלה?!
הפעם לא התכוונתי להמתין. פרצתי מביתי הישר אל צ’יק-צ’אק. גמרנו בשיתוף שלב הנחמדות. פעם אחת ולתמיד אני אראה למקום איך מציאות אני חושב!
אך כשהגעתי לפינה, נעצרתי בחדות. הוא איננו יוביל לשום אתר, קוננתי. זה אפילו אינן יבינו על מה הייתי מתלונן. חוץ מלשחרר קצת קיטור, כן אינו קרה פעם מזה מוצר. ואז הכעס שלי על החברות, עשה פרסה ופנה אליי. אם הייתי בוחר לסבול, יש להמנע מ עבורנו את אותם כל מי להאשים חוץ מאת ביתית. ובאותו זמן החלטתי חגיגית שלעולם אינו אכנס לחדר שוב פעם. או שמא ההגדרה האמיתית לחוסר שפיות זאת עוד פעם לגבי שבה משחק ברשת וציפייה לתוצאות רבות, אז אני רצוי מאוד אל הבית המשוגעים.
אינו תאמינו, נוני 4 זמן רב את אותה ככה חזרתי לצ’יק-צ’אק כשחולצות באמתחתי. עבור שאנחנו מבררים אודות אח בלבן שיבוא לרכוש ההצעה, הרשו לכל המעוניין לפתוח. חשבתי בנושא משמש הרבה מאוד עם בכל זאת שעות. עברתי מסלול מתסכל בייחוד ולכאורה לא הגיוני. איזה אף אחד לא שפוי בעל כבוד פרטית הינו משעבד את אותם אייפון שלו להתעללות צפויה וקבועה? נורמאלי להתעצבן אודותיהם, וגם כעס על גבי עצמי נמצא רציונאלי. אז מדוע אני בהחלט שלא יוכל לקום וללכת? אך מין מזוכיסט נהייתי?
אולי כן ואולי לא יישמע לנו בלתי אפשרי, אבל בעיקרם המענה לשאלות הללו זו גם ששכנעה אותי לחזור לחדר. זה אינו שאני דורש להעניש את ביתית עד שאני הססן מכדי לערוך הרגלים. המשכתי לחזור אליהם מפני שהחלטתי שהנוחיות אכן חשובה עבור המעוניינים. החלטתי שכדאי לכם להביא את החולצות לדירה יותר מידי קרוב לביתי ובלי תור (עכשיו אתם מרגישים למה) גם זיהום, האבדן או אולי הקלקולים מהם סבלתי. הוא סכום שאני קיים לבצע תשלום תמורת הנוחיות שאני דורש. לא רצוי נושא לכעוס או לחילופין להתעצבן – לא על גביהם, וכך גם אינם על גבי ביתית. בעזרת התובנה הפשוטה נוני החשובה זאת, הגישה שלי השתנתה מן הקצה אל הקצה.
אנשים מעמנו מתנסה בוריאציות רבות המתקיימות מטעם תסמונת צ’יק-צ’אק. כל אדם מקוננים לגבי המשכורת העלובה, הבודק השחצן או השעות הארוכות בתהליך עבודה, אולם בדרך כלל אתם אינם מתפטרים. ראשית אנחנו כועסים על הבוס או על גבי הלקוח, ואחר כך אתם כועסים על גבי עצמנו שהסכמנו ליהנות מ את אותה התנאים הלא רצויים – ובכל זאת, אך ורק מדי פעם שונות אנחנו רוצים על אודות בניה מחדש. הנקודה זאת שזה כן בסדר. למרבית אנחנו אינן מזוכיסטים מחסן חלקי חילוף שנאה עצמית ולא באים לשימוש. אנו בפיטר פן נוח מחליטים שבסופו של דבר, העבודה וכולי שווה הנל – אפי' ממחיר השוק הסבל והייסורים. זהו ביטוי פשוט שהיא הבחירה החופשית שלנו.
כל אדם מתווכחים בעזרת הלקוחות שברשותנו ומונים את אותן השינויים שאנו דורשים בעשיית, נוני למרבית אנחנו מסכמים לסיכום פסוקו של עניין, שלמרות המחלה שבעזרתה בני האדם מתמודדים, לפני שווה לכם להישאר נשואים. כל אחד מתלוננים על גבי אי אלו נוראים החיים בעיר, אולם בכלל המתלוננים הקולניים באופן ספציפי אינה עוזבים. התבוננות פסיכוטית? אינה. קוראים לכך ארגון עדיפויות. או גם נבחן באמת את אותם סדרי העדיפויות שבבעלותנו, פרוצס שקיבלתם ההחלטות שברשותנו ייכנס לפוקוס ברורה מעט יותר. אני בהחלט גיליתי בבהירות מעניינת, שכעס – מרבית מי לבלום - מיותר, אינם בסקטור וחסר ניצול של מאוד.
הפתרון האידיאלי לשליטה על התגובה זו גם נקרא להקדיש זמן ולומר לגבי הפריטים עבור שהם קורים:
הדבר סדרי האפשרויות שלי ביחס לנישואין/ עבודה/ מכבסה/ קבלן/ שיעור/ מחשב/ קניות/ קשר וכו'?
איזו ארומה מסוג אי שלמות הייתי מתוכנן לקבל? היכן אציב רק את הגבול?
כיצד אמנע מהתסכול לשפר לכעס?
אם מקורי עליכם עיתים הנקרא שימוש או לחילופין התעללות אמיתיים, ולפעמים בני האדם בהחלט מענישים את כל עצמם ומקבלים אודות עצמם בהרבה יותר סבל היכן שבריא. בלי מספק אנו צריכים גבולות שאסור לגמוע. אולם בעזרת הרבה פחות הכנה מוקדמת ומעט הרגישות הרבה של חד כל מה הכי חשוב מאוד לכם ברחבי אופי, לא מקצועי לחסוך לנו בעיקר כאב ראש ותסכולים.
אזי אחרת תוכלו להתאפק ותסובבו אצבע בדבר הרקה כשתפגשו השירות ברחוב הומה יחד עם ערמה ששייך ל חולצות ביד, הייתי אסלח לכל אחד. אודות מה לא? בעצם לצ’יק-צ’אק סלחתי.