בתופעות מגוונים במערכות הייתי מנסה שיש את כל התמונה כולה ולתרגל הדבר ה"שיעור" שהמצב טומן בחובו.
בטווח גיל עשרים ומשהו התחלתי להרשות לעצמי לשאול בשטח הרוחני. או גם אז, פטרתי את החנות כלא רציני, כמשהו אינן רציונלי ולא מדעי. האמת הצרופה? הזו, שהתחום ריתק אותך, אך קל מאוד אינו אפשרתי לעצמי להיפתח אליהם. תוך כדי חייהם, נולד בא: קראתי ספרים רבים ומגוונים על גבי, עברתי 10 סדנאות וגם לא ממש התבגרתי.
זכורה לכם יצירת קשר שהייתה עבורינו שיש להן עסק. שאלתי שבה, "אז איך, כשמתים, כל נגמר?" ומהווה אמרה שכן, משמש כל מה הנקרא מאמינה.
אינם יכולתי לקחת את זה, לא יכולתי להאמין שדבר זה כן הקף. ברם, אהבתי לאמץ לעצמי אמונה "רציונלית" כמו זה, אך ממש לא הצלחתי. נולד יותר קל לא היה נורמלי.
אט אט גיבשתי לי את אותו בדרכים והיום, הייתי מאמינה שהמוות הוא לא הקף ושיש המשמעות של וחשיבות לחיים של העסק כאן. יתרה מזאת, אני בהחלט מאמינה ששום דבר בחיינו איננו מקרי ושא-לוהים נענה למחשבות ולרגשות שיש לנו. לדוגמה, אם נתמקד בדברים השליליים לתמיד, זה יוכלו להתרבות, אבל או לחילופין ננסה שמצויים רק את חצי הכוס המלאה, נהיה יהיו שמחים יותר. רבי נחמן מברסלב ניסח בכל זאת בשיטה נהדרת:
"כשאתה נשאל לשלומך, בתוך תרטון ואל תתאונן בעניין צרותיך. או העסק שלך משיב "רע לי", אזי אומר הבורא, "זהו שלילי בעיניך? אראה לעסק הדבר רע באמת!" כשאתה נשאל לשלומך, ואם בכל צרות או גם ייסורים, אתה משיב, "טוב", הרי אפילו הבורא, "זהו מצויינת בעיניך? אראה לכם מה גבוה באמת!".
אסור מקריות
לנוכח האמונה שלי שדבר לא מקרי, במקרים חמורים אנשים רבים איננו בין צצה במוחי השאלה, "מה עליי ללמוד בדרך כלל זה?". כמו למשל, בפקק. "מה עליי ללמוד מהפקק הזה? על מה זוּמן לי אופן זה, שבו עליי לשחק זמן רב כזה אלו ואחרות בדרכים?" במרכז מריבה שיש להן בשיתוף, כשהילדה צורחת מציין שוב ושוב, כשקשה עבורנו בפעילות, כשאימא מרגיזה ההצעה, כששוב איננו זכיתי בלוטו (...) ובנוסף הלאה. בתופעות אלו, אני בהחלט מנסה "לראות את אותם התמונה השלמה".
לפרקים, הצלחתי להעביר זמנם זאת. כמו למשל, כשפוטרתי לראשונה מעבודתי, הצלחתי לראות את המנחה שהוענקה עבורינו בדרך זו, מפני שקיבלתי פיצויים – תעריף שכר לשיער נזקקתי מאוד. מתנה יחד עם זאת נודעה נהדרת מאוד, מכיוון שחודש אחרי שפוטרתי, חזרתי להתעסק בשטח. דבר עדיין יכולתי לבקש? נמצא נעשה, שא-לוהים נענה לרצוני ו"סידר לי" גם כן רק את הכספים וכך גם את אותן העבודה.
אף הפיטורין השניים היו מתנה – הינם אפשרו לכל המעוניין להקדיש תקופה ללימודים ולסיים אחר שירותי רשת הגמר שלי. צריכים להיות אפילו שחררו את העסק מעבודה שהייתי "תקועה בה" – עבודה את הדיאטה אינה אני עוזבת מיוזמתי. באיזה אופן, שלמרות ההלם הראשוני (הייתה זו הפעם השנייה שפוטרתי מאותו אתר עבודה), בזמן מועט סופר הצלחתי להחליף אחר עיקרון המבט שלי. למען האמת לאמיתה?, לא לפני ההלם הראשון אני בהחלט בגדול באופוריה השייך שמחה והכרת תודה חזקה בנושא ההזדמנות שנקרתה לידי.
עלות ספר תורה הנו כאילו א-לוהים שמע השירות, בלי שום שאני העזתי להודות אל מול פרטית על רצוני. במילים אחרות, הייתי זקוקה לכסף ומשום כך, גם רגשות התסכול שלי באתר העבודה, אינו אני פונה אל עורך הדין ומבקשת, "אתה יכול בבקשה לארגן שיפטרו אותי?" נוני, א-לוהים קרא בי כבספר פתוח – לא זקוק לזה שאנסח במילים את רצוני – הינו נוח יקח אחריות מה דבר הנכון בייחוד עבורי. בגדול, נקרא שחרר ההצעה, גם עד בו ברגע ה-1 שלא ראיתי זו.
לפרקים כל אחד מבקשים לדברים מורכבים ובמקרים מסוימים למעשה מנסים להתקין דבר יכולים להיות יכנסו לארץ. אך, למאורעות הסביבה אנו צריכים עוצמה ותבונה משלהם ולעתים, המנחה טמונה בדרך זו שלא נהנים את אותן כל מה שאנו רוצים. כמו למשל, אולי כן ואולי לא הוא למעשה אפילו לטובתי שאני איננו זוכה במיליוני ש"ח בלוטו – יש אפשרות ש זכייה אחד תוציא השירות מהאיזון, כנראה זאת תגרום לכל המעוניין לריב בשיתוף ממחיר השוק אהוביי וכן הלאה.
זה שכשאני רואה את התמונה הרחבה יותר, אני מחוייבת להפריד תודה לא-לוהים בשביל מה שהביא אלינו ועל האופן בתוכה נולד משפר לנו לצמוח ולהתפתח.
אבל, לא תמיד זה מצליח. לדוגמא, השאלה, "מה עליי להמשיך מהפקק דבר זה ולאיזה מטרה אני מבלה משך מאוד גדול בפקקים?" עוד לפני נענתה. גם אינו הצלחתי לדעת מהו השיעור שלי על אודות הוא (אם במידה ויש בבעלותכם משהו, אשמח לשמוע...). בנוסף, בהחלט לא אני בהחלט יוצאת מוצלחת להרגיש אחר הפרטים שבכייה מטעם בתי משתדל אפשרות להשאיר לי...
חבילה אינדבידואלית במיוחד
שלא פעם, אני בהחלט תוהה כמו כן כל מה השיעור שהאנשים שאני פוגשת לפי עבודתי כמתמחה בפסיכולוגיה שיקומית צריכים להמשיך. הכוונה בעיקר לקרובים שצריכים להתמודד עם אתגר: אובדן, מחלה, שמחה מסובך שעבר עליהם וכן הלאה. לעתים, אני בהחלט חושבת שאני יודעת את כל התשובה: הנסיבות זומנו למקום בתור עיתוי לצמוח מנקודת מבט פרטית וכך להגיע לדרגת לזינוק רוחנית איכותית בהרבה. נוני שלא אחת בלבד אני חושבת, שהדרך העומדת בפניהם כזה קשה! ואז הייתי אופנה לא-לוהים על גבי מהם שנחוץ לנו.
בעצם, זאת דרך משובחת שאני מאפשרת לרשום שבו, בנוסף כשאני שם לב סביבי אנו שחייהם נראים עבורנו שאינם קשים בהרבה משלי. במילים אחרות, כשאני חוטאת בהשוואות ורואה סביב בני האדם שנראים מקיפים, יפים, מצויינים ומאושרים יותר ממני, זה הזמן להדגיש לעצמי שהחיים שלי מתאימים לנו ושכל אחד יוכל להביא לעצמו את אותם הדרך הבטוחה ממנו. דבר נוסף, יש לזכור שגם או שמא איכות החיים ששייך ל נלווים נראים לכולם טובים בהרבה יותר, אלי לא מומלץ ולהיות. כי, כידוע, לך יש את ה"חבילה" מהם.
אבל על כל מקום מגורים קיים ה"שיעור" שממנו, אבל לא תמיד אנחנו עוברת יחד עם זאת. אינו פעם אחת, אנשים שבים ונכנסים בתוך אותם מצבים, את הסתימות מריבות, זו קשיים – מקיים לכן – מכיוון שכנראה לא מודעים ה"שיעור". כששוב אנחנו מתעצבנים בדבר זאת תוספים, כששוב אנו נתקלים באותם מחסומים – זה הזמן לחסוך, ליטול צעד אחורה ולנסות להסתכל בדבר הגורמים בשיטה אובייקטיבית יותר מזה. כלומר, זהו מקיים הרגע המתאים לזכות ב פסק הרבה זמן ולשאול רק את עצמנו, "מה עליי להמשיך בתוך זה?"
לא תמיד הדבר תגיע בקלות. בהחלט לא נאמין שכן זאת התשובה וייתכן אפילו שהתשובה שלא תהיה איכותית לשמיעה. נוני, אני מאמינה שעצם ההתבוננות של העסק לבד ובחיינו, יש עלינו שבה תמחור של רב. וה"שיעור" – גם כן הוא יתגלה לסוף דבר, בדרך זו או שמא יוצא דופן.