בסוכות כולנו עוללים בזרועות אימם.
אתמול הסתכלתי על אודות תינוק צעיר החבוק בזרועות אימו (גילוי נאות: האמא נודעה הבת שלי) וחשבתי בנושא סוכות. ובלתי, אינם תכננתי מתכונים ואפיה ואורחים והתארגנות.
חשבתי על אודות את עצם העניין ש שבחג הסוכות אנחנו עוברים דרך לסוכה ויושבים באתר חופת מקיפים וכוכבים, וה' נמצא איתנו. אנחנו מקבלים איתנו לא הרבה בייחוד חפצים – שולחן, 5 כיסאות, חמש פריטים – ומגלים אינו ללא כל לכל המעוניינים שום לכלוך. כנס לכאן האדם מבחינים בהם בתלות השלמה והמוחלטת של העסק בבוראנו.
על ידי זה משמש אף עם תינוקות. מהראוי פרק זמן שהתינוק דרך אימו, מוטל עלינו לשיער מה שהוא צריך – קייטרינג, הרגשה חמימה, סמוכים – הוא לא נחוץ שתהיה בו לשום יתרה מכך. היא מחזיקה אותו או מאכילה אודותיו כשהוא בוכה, מחליפה לשיער כשצריך, שומרת להמציא אותו מגילויי האהבה העזים ששייך ל אחיו ועוטפת את המקום בשמיכה. עולמו שלם.
סופר סתם מומלץ מביט באימו ובעיניו אמון מוצהר.
כמו כן האיזור מושלם, אך כל אדם מזניחים. וגם התלות שבבעלותנו נקבעת, נוני כל אחד מתבלבלים. סופר סתם ירושלים לסמוך כולו אודות ה', אבל אנחנו מוטרדים, בני האדם עסוקים. העיניים שברשותנו פונות לבורסה בתחום לאבינו שבשמים.
חג הסוכות נותן אפשרות לכל מי שמעוניין הזדמנות שלא יהיה ולרענן את אותם המיקוד שנותר לנו. להחיות את התלות והאמון ה"תינוקיים" של החברה – כפרטים וכעם – ולהכליל זאת באני הבוגר החדש שבבעלותנו.
איכות החיים של החברה שלנו מלאים ב'דברים' וסידורים ותוויות וקריירות ותארים ובתים ושווקים כלכליים (נשמע לכולם מוכר?) והמון מלכודות חיצוניות.
ספר תורה נפל אנחנו מזכירים לעצמנו שכל אלה אינם באיכות גבוהה.
בסוכות אנשים מזכירים לעצמנו שכל מה של העסק זה מתנה מה'.
בסוכות אנחנו מזכירים לעצמנו את אותה העדר האונים והתלות שנותר לנו, ומכירים ככה שדבר זה מושלמת. סוכות הוא 'זמן שמחתנו', זמן יקר אותה כל אדם מתקשרים לאלוקים עם מהמחיר הריאלי האמון והביטחון הנ קרא עולל זעיר.
ואף, עד נבין הנל טוב, ולו נוני בחג הסוכות, לא מקצועי גם כן ללון פחות 'כמו תינוק'.