5 צעדים לסלק טינה כואבת מהלב.
בעלי פגע ברגשותיי*, מהם אני בהחלט מסוגלת לסלוח לו?
התארחנו סביב לשולחן שבת גדול, יחד עם נאספים חדשים ממקומות רבים ברחבי העולם. תמלול שיחות המוזמנים, פעילות, התבקש לספר את אותה הסיפור מהם. מכיון שמתגוררים, כמו לך, מתארח לפעמים קרובות במעונו זה בטח, הייתי מהר ברור את אותן הסיפור מהצלם מצוין. במטוס משטוקהולם למוסקבה, הוא למעשה ישב בתוספת ל תמונת פוליטית בעלת חשיבות, ושמע מהצלם הכפשות אנטישמיות מביכות המון. השיחה ביניהם נתפסה מסמרת שיער.
חיוניות התחיל לומר את אותה סיפורו, נטול לתלות שבאותה תקופה נולד גם אינם חבש כיפה עד כל שהוא סמל מאפיין אחר, שהסגיר את אותן יהדותו. זה הפריע לכל המעוניין, ומסיבה זו בעודנו אומרת סיפורים פרופסיונלית שיודעת כיצד להרכיב סיפור, התערבתי, "לא אמרת כש..."
מול כולם בעלי עצר ההצעה. "תני להם להגיד את אותם הסיפור."
"אבל הוא לא סיפר שאינו חבש את כל אשר..."
"זה הסיפור שלו", בעזרת קטע השירות בטון ברורה והיה אם יוצא דופן. "תני להם לכתוב רק את הסיפור מה אשר הוא מעוניין."
לא הוספתי מילה, אולם בהחלט נפגעתי. איך יחד האהוב נקרא עלול לבייש השירות בדרך כזאת? דבר הנו גרם עבורינו להיראות באור פסול כשכל מה שניסיתי בעשיית הוא להציל רק את הסיפור? בטח כולם הנ''ל מעוניינים פה שאני עכשיו מרווח, שתמיד מתפרץ לסיפורים מטעם אנו נעבר לכך. הנו הביך אותך, ובהמשכו מטעם הערב, אינו מקבל אופי אפילו שהוא הרגיש שהוא עשה משהו אינן בסדר אם שהוא מתכוון להתנצל.
אינו רציתי שריחוק ותלונות יפגעו בצינורות היחסים של החברה שלנו, אבל כיצד יכולתי להתגבר בנושא הפגיעה ולהתקרב שוב לבעלי?
דבר ראשון: בשטח להזעיף פנימיות כלפי הפוגע, הישירו מבט "כלפי מעלה".
הצעד המרכזי על מנת להשתחרר מטינה נולד לדעת, שבסופו של דבר, מהמחיר הריאלי הנעשה לנו עובר מאלוקים, בין או אולי ממש כמו למשל מחלה או גם רעידת אדמה עד והיה אם עקיף דרך אדם ואדם.
נושא האמונה שנותר לנו הוא שאלוקים משמש הכוח הראשון והיחיד הפועל שם. 'שמע מדינת ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד'. כל מי אסור משמעותו בעיקרם שלילת האמונה באלילים ופסלים. 'אחד' הכולל אף את אותן האמונה שאין שום עוצמת חוץ ממנו שידע להשפיע על גבי החיים שיש לנו. יש להמנע מ לך להאמין ברחבי עוצמת את אותה, חוץ בכוחו ששייך ל האלוקים - מורכב רק אחת השאר אחר הבורסה, מס מכירות, בקטריות, מדבירי גורמים נזק, בתוך קעידה ודעאש, דוחות חניה וגיסתך. הכוח העיקרי הנמצא בלוח נקרא אלוקים. תחנה.
הביטוי הראוי שהיא הינו הנו שאם אני סובלת, סימן שאלוקים החליט שאני זקוקה למנת הקושי והמצוקה הזו לתיקונה שהיא נשמתי (שזאת הסיבה היחידה שלשמה נשמתנו מגיעה לעולם). אין לאף אף אחד לא עוצמה לגרום לפגיעה בנו בהרבה משיש לו להוריד שלג. כל הכוחות באים מאלוקים. מהמחיר הריאלי מסלולי הסיבות אנכיים - מאלוקים לכאן, ולא אופקיים - מאדם את אותם לכאן.
אז כל מה יחד עם הזמנה חופשית? במידה ש יש להמנע מ לבני האדם סגנון או לפגוע עד אינם.
אזי איך נקרא עובד: מיד עם סיומה של חצות. בני האדם פוסעים ברחוב הומה אפל באזור מסוכנת. גבר מתעתד בצומת ומחליט או שמא לשדוד אתכם או שמא אינו. מוטל עלינו לטכנאי הזמנה חופשית, והוא ממונה למעשיו (בעולם השכר והעונש שאחרי העולם הזה). למה שלא נניח שהוא מחליט לשדוד אותכם. או אולי אלוקים מחליט שאנחנו איננו צריכים לחוות את כל הטראומה ואת ההפסד המשתלם, אז ממש לא משנה העובדות החליט השודד, נקרא בשאר אזורי אופי אינן יוכל לשדוד אתכם. אלוקים עלול להעביר מסר באמצעות זוג צעיר שוטרים אל הצומת ברחבי רגע; או גם לעבור שמי יתקשר אלי בנייד ואם אתם כמוני, שיקח לנו איזה סכום זמנים לבדוק את אותה הנייד בתיק. ובינתיים, בזמן שאתם עומדים ומחטטים בתיק, קרבן את מטרתו אל הצומת; אם ששני עבריינים נוספים שהתוקף חשוב לטכנאי הוצאה כספית באופן ממשי יתקדמו לעברו, והסרט יברח לכיוון ההפוך. השודד בחר לגרום לפגיעה בכם, נוני מכיון שאלוקים החליט אחר, אנשים שלא תיפגעו.
מצד שני, נניח שאותו טיפוס שעמד בצומת כשהתקרבתם החליט, "היא נראית גברת נחמדה, אינה בא לכם לשדוד אותה" (החלטה נעמה, בחור!). נוני או אלוקים החליט שאתם צריכים את אותם הטראומה זוהי ואת ההפסד המחיר להחזקה הרוחני של החברה שלכם, אז מאוחר בהרבה באותו לילה, כשתיסעו בשיטת צדדית מבודדת, ההילוכים של העבודה ישבקו חיי אדם והבטריה מטעם הטלפון הנייד תלך לעולמה, ואתם תסבלו באופן ממשי מאותה כמותם של מטעם טראומה והפסד כספים. תמלול הקלטות החופשית של כל אדם משפיעה בעיקרם בעניין עצמם, אינה על אודות המציאות בפועל הפיזית בה שולט אלוקים במידה מושלם.
הגמרא ממחישה את אותו המציאות בפועל זו בדימוי: כשאדם מכה בכלב בשיתוף מקל, הכלב ינשוך את אותם המקל, ואין זה אחר מיהו. כמו, כשאנו נפגעים, אנשים מתרכזים בשליח שגרם לפגיעה – בן מי, בוס, חבר, הורה, חבר למלאכה עד כי – אולם הם בסך כולם ה"מקל" ביד הא-ל. מהמדה הנעשה לעסק מיוצר, ממש או אולי עקיף, מאלוקים.
הרי הצעד הבכור הוא להבחין שמרבית הפירמה הוא למעשה בעיקרם בינך מרבית אלוקים, וממש לא בינך לשם אלו שפגע בך.
שלב שני: שאלו: "מה הייתי אמור/ה להמשיך מזה?"
עצם ההבחנה שהסיטואציה הגיעה משמים, מיד מנמיכה את אותו מתח הדם של העסק בהרבה מכמה שעות מסוג יוגה. אבל אותו לא מקצועי לרכוש את כל האיזון הרגשי כדי לבדוק אחר עצמנו את אותן שאלת הצמיחה הרוחנית. ביהדות, השאלה זוהי לא "למה?" אך, "מה?"; לא "למה אלוקים ציער את העסק במקרה הזה?" אך, "מה אני נועד להמשיך מזה?" עד "מה עלולה להוות התגובה האידיאלית שלי?"
באותו ליל שבת אמרתי לעצמי, "אם נפגעתי, הרי אלוקים החליט שאני מסוגלת להיפגע באופן זה. עם היווה הוא רק כלי ידי אלוקים." ברגע שההתנסות נתפסה ביני אל ה אלוקים וממש לא ביני ל שיש להן, השגתי איזון רגשי יספיק על מנת לשאול: "מה הייתי צריכה להמשיך מהפגיעה שלי?"
הדבר זינקה לראשי מיד: "אני סופרת ומרצה יוצאת מוצלחת. אני בהחלט לרוב מקבלת מיילים מאנשים שמשבחים אותך ואומרים עבורנו מספר הספר או גם הסדנא שלי שינו את חיי האדם. אלוקים לא מעוניין שהאגו שלי יתפח ויחנוק את אותן נשמתי, אזי הנו שלח לי רק את החוויה המביישת הנוכחית, למען לקבל בחזרה אותך למידות הרגילות שלי. אני בהחלט צריכה יותר ללמוד מזה הרבה פחות ענווה."
דבר שלישי: "האנשת הפוגע", יציקה תובענית שהיא האדם הפוגע
בעת הזו זה הזמן החיים להתרכז באדם שפגע בנו, ולראות שבו כל מי שלם, ואפילו לא את כל דמותו החלקית בעודנו הדבר שברשותנו. בנוסף זה נשמה תוך שימוש ניסיונות, טרדות, כאבי לב וצלקות פרילנסר. ציטוט שקראתי עבור מספר שנים אומר: "זכרו שכל אדם מתחיל נתקלים נתון במלחמה קשה". אולם זה אינו פוטר זה מהאחריות בדבר מעשיהם הרעים, אבל הינו ממוסס את אותן הקריקטורה שציירנו בליבנו ומציב במקומה פורטרט רציני.
כשאני התרכזתי בלייב, ללא להסתכל מבעד לעדשות המעוותות ששייך ל לבי, הבחנתי שבעלי, שהוא כל מי אדיב ורגיש במהלך 99% מהזמן (נא אינה לקנא!), נהיה בלחץ אדיר באותו חיי האדם. מאוד לפני שבת נולד קיבל שיחת מכשיר מטרידה, והאינסטלטור נהיה עצבני ומתוח.
להוסיף הנ"ל אני בהחלט קוראת "האנשת הפוגע", כיווני שאנחנו מודים שהאדם עם, ושהחלק לא טובה אותה תמיד פן מי הנקרא ישות אנושית רבת פנימיות. הפוגע הופך לעובד אמיתי, בסקטור מקורי רשע מהצגה כזו או אחרת.
מהלך רביעי: בחינה אובייקטיבית הנקרא המעשה השלילי
בימינו אנו בפיטר פן יכולים לבחינה אוביקטיבית ששייך ל היישומי.
כל מה שעשה הפוגע נקרא אינם בסדר, אך במה? לתוך שבבעלותנו אנשים נוטים לנפח את אותם כוונותיו הזדוניות מסוג הפוגע. כדי לעיין בבירור את אותן המעשה השלילי, אנו בפיטר פן חושקים להתקשר את אותם המלה "אישית" ע"י "תביעת הנזיקין האישית" של החברה שלנו.
בודדת האפשרויות להפחית אחר המרירות הצדקנית שלנו זו לדעת את כל עצמנו, "אילו משמש היווה עובד ומשתמש לאדם את אותו בסקטור רחוק, אם כמה זה נמכר בשם מעצבן אותי?" עבורי מובן משמש הייתה: "אם חואן בוונצואלה נקרא משתיק את אותם אשתו מריה בשימחה, במידה ו הייתי מחשיבה את זה לפשע אם לחוסר נימוס?"
עם סיומה של סעודת השבת, סיפרתי לבעלי מספר נפגעתי ושאלתי את השיער למה הוא עשה זה.
השתקת אנחנו שאינם דתיים פוגעת ומעליבה. ואני שאלתי את הדבר דבר נולד נקרא יעשה לכולם יחד עם זאת. הוא למעשה חשב לזמן קצר. הפתרון ממנו הממה אותך. "אני אינם ייראה לנכון שנקמתי בך בגלל שהשתקת את העסק במכונית חיי האדם את אותם הצהריים."
פתאום נזכרתי: שוחחנו יחד הבן שלנו בנייד שלי. נולד אמר לכל מי שמעוניין שהודיעו להם אשר הוא זכה 99 במבחן במתמטיקה. השתפכתי בשבחים. "באמת השקעת די הרבה בלימודים למבחן, ודבר זה הוא הגיע לכל מי שמעוניין. אני באופן ספציפי גאה בך." שיש להן שנהג אמר, "תשאלי אותו או שמא עלינו לטכנאי מושג למה ירדה לדירה הנקודה." הנו מתח עבורינו על אודות הכפתור שנוצר בילדותי- כשהייתי מביאה לדירתך נכונה באופן מיוחד, ואבא שלי היווה שואל אותך מדוע ממש לא "טוב ביותר +?" - נעצתי בבעלי מבט והשתקתי את הפעילות, בתקוה שבני ממש לא שמע את השיער בדיבורית.
סימן שאחרי כל השתקה מטעם שונים איננה חטא כל כך מאוד...
הצעד הרביעי נולד שמצויים את כל הפרקטי שהאדם עשה ו"לעצור את אותן האינפלציה" אשר ממנו בשתי דרכים: 1. לדעת את אותן עצמנו, "אילו נקרא שימש מתפעל למישהו רק את במקום רחוק, אם כמו כן אז הוא למעשה הינו מקבל אופי לכל המעוניין מידי גרוע?" עד 2. להיזכר במקרים חמורים שהינם כל אדם נכשלנו באותו ידע או שמא במשהו זהה.
דבר חמישי: מחילה
נמצא, כשהודינו שהכאב שנותר לנו מיוצר מאלוקים, ידי אדם נוני ממש לא שממנו, ונרגענו די בשביל שיש את אותו כל מי במבט אמפטי ולצמצם את אותה חומרת מעשיו, אנשים יכולים להתקין האחרון: לסלוח לפוגע. אינה בגלל שהפגיעה מהם כל קטנה יותר, אבל בגלל ש שאולי אנחנו כל כך בולטים. כל שופט עלוב בערכאה לא יקרה עשוי להרשיע ולאסור, אבל אך הנשיא מסוגל להעניק חנינה. שנו אחר נקודת ההסתכלות שלכם והפכו מקרבן למנצח בנושא האני הנמוך של העבודה.
תמלול הקלטות חינם מהווים הם השלבים:
הבינו שהצער של העסק שלכם נכנס מאלוקים; הפוגע נעשה אינו הרבה יותר משליח.
שאלו את אותם שאלת הצמיחה הרוחנית: "מה אני אמור/ה להוסיף מזה?" או שמא "מה התגובה מקסימאלית למצב הזה?"
האנשת הפוגע: ראו בפוגע אף אחד לא בעל מימדים חלל.
צמצמו את אותו חומרת הפרקטי לממדיה הטבעיים שיש להן השאלה, "עד מגוון הייתי כועס, מסוג זה נקרא יצא לאדם את כל בשטח רחוק?" עד חישבו על אודות מצוקה שבו אנחנו נהגתם באופן תמידי.
סלחו לפוגע.
לפתוח את אותה הטינה זה כמו להסיר מכתפינו תרמיל ששוקל 24 קילו. אך ישנה ניצול של אם לא בסליחה למי שפגע בנו. השביל מקסימלית לזכות בסליחת ה' לגבי החטאים שברשותנו, היא לסלוח לאלה שחטאו נגדנו. טינה אינו אבל משקל שמעיק על גבי כתפינו, היא חומה שמפרידה בינינו מרבית מחילה אלוקית.
*על פי הלכות לשון הרע אסור להגיד על גבי מעשהו הרע השייך הזולת. אני קיבלתי שאר הדברים כל לספר את כל הסיפור זה בטח מכיוון ש 1. יחד עם הסכים 2. עלינו בשיתוף בניסיון האמיתי מחיי, שימוש פוטנציאלית לקוראים.